בע"מ 1218-23 בע"מ 1218-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות) ברע"א 17868-09-22 מהימים 5.12.2022, 3.1.2023, 9.1.2023, 23.1.2023, 29.1.2023 ו-2.2.2023, בגדרם ניתנו החלטות שונות בקשר עם בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' אביגיל יהלומי) בתלה"מ 31206-01-21 מיום 9.1.2022, החלטתו של בית משפט קמא מיום 27.7.2022, ושתי פסיקתאות עליהם חתם מהימים 31.7.2022 ו-30.8.2022.

2.בית משפט לענייני משפחה קיבל את בקשת המשיבה לקבלת "פסק-דין בהעדר הגנה" וקבע בגדרו, כי היא זכאית למחצית משווי הנכסים והזכויות שצברו המבקש והמשיבה במהלך חייהם המשותפים, לרבות "כספים ופיקדונות בחשבונות הבנק, נכסים, וזכויות הרשומים על שם הנתבע [המבקש] בלבד". עוד נקבע, כי המשיבה זכאית למחצית מזכויות הבעלות בדירת מגוריו של המבקש (להלן: הדירה), הרשומה על שמו בלבד. בהמשך לכך, מינה בית המשפט את באת-כוחה של המשיבה ככונסת נכסים לצורך מכירת הדירה, וזאת לאחר השלמת רישום זכויות המשיבה בה. בהחלטתו מיום 27.7.2022, אישר בית המשפט את הסכם המכר בקשר עם הדירה.

3.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה מהימים 30.6.2022 ו-27.7.2022, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו מיום 9.1.2022 והחלטתו מיום 27.7.2022 של בית משפט לענייני משפחה, כאמור לעיל. ביום 5.12.2022, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיכוב ביצוע לאחר שבחן את מאזן הנוחות ואת סיכויי הערעור, בכפוף להפקדת עירבון בסך של 100,000 ש"ח עד ליום 12.12.2022. לאחר שהוגשו מספר בקשות על-ידי המבקש, הוארך תוקפו של עיכוב הביצוע עד ליום 2.2.2023. משלא הפקיד המבקש את העירבון במועד, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 2.2.2023, על ביטול עיכוב הביצוע.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

5.לא אחת נקבע, כי בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי ביחס לעיכוב ביצוע פסק-דין שנתן בית משפט לענייני משפחה תיבחן לפי אמות המידה החלות על בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אם כי באופן מרוכך, כך שתינתן רשות אף אם הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב, אך היא "פוגעת פגיעה חמורה, יוצאת דופן ובלתי הפיכה במבקש" (ראו מני רבים: רע"א 2717/13 דבי נ' עיריית תל אביב יפו, פס' 11 (5.5.2013); רע"א 915/17 וינד נ' נמיר, פס' 9 (3.5.2017); רע"א 8741/22 יכין תעשיות בע"מ נ' ציפורה אור יזמות ושיווק בע"מ, פס' 3 (29.12.2022); רע"א 458/23 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פס' 4 (19.1.2023)).

6.יישום אמות מידה אלה על ענייננו, מוליך למסקנה כי דין הבקשה, כאמור, להידחות. הבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, אשר מצדיקה, לפי טיבה ומהותה, מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אף לפי אמות המידה המרוככות, כאמור. כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור נדרש כדי למנוע עיוות דין. בהקשר זה, ומעבר לנדרש אציין, כי בית המשפט המחוזי האריך את המועד להפקדת העירבון פעם, אחר פעם, אחר פעם, על מנת לתת למבקש הזדמנויות חוזרות ונשנות למלא אחר התנאים שנקבעו לצורך עיכוב הביצוע. חרף זאת, המבקש לא ניצל הזדמנויות רבות אלה, עד עצם היום הזה, ואין לו להלין אלא על עצמו. בנסיבות אלה, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיק את התערבות ערכאה זו.

7.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אשר חלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

8.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.