בע"מ 3243/16 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשה שהגיש המבקש לביטול החלטה המורה על מחיקת ההליך.

זהו בקצרה הרקע שביסוד הבקשה:

ההליך שבכותרת נסב על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בו נמחק ערעור שהגיש המבקש מחמת איחור בהגשתו ואי הצגת אישור של בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של המבקש.

המשיבים 1-3 הגישו בקשה לסילוק ההליך הערעורי שבכותרת על הסף בציינם כי המבקש לא קיבל מבית המשפט של פשיטת הרגל אישור להגשתו, ובמענה לכך הודיע המבקש כי הגיש לבית המשפט של פשיטת הרגל בקשה בעניין. בהחלטה מיום 3.2.2017 עמדתי על כך שראוי היה שהבקשה למתן היתר להגיש את ההליך היתה מוגשת לפני הגשת ההליך, אך כי משהוגשה הבקשה בפועל לא מצאתי לנקוט בסעד הדרסטי של מחיקת ההליך, כמבוקשם של המשיבים 1-3, ומצאתי להמתין להחלטה אשר תינתן בעניין.

ביום 4.4.2017 הודיעו המשיבים 1-3 כי בית המשפט של פשיטת הרגל דחה את בקשתו של המבקש למתן היתר לניהול ההליך, והמבקש נדרש להגיש תגובה מטעמו לבקשה זו. המבקש לא הגיש תגובה עד למועד שנקבע. בנסיבות אלו - משלא הוגשה תגובה ומשהתברר כי בית המשפט של פשיטת הרגל לא הכשיר את הגשת ההליך בדיעבד - נמחק ההליך בהחלטה מיום 18.5.2017.

2.

ביום 20.6.2017 הגיש המבקש את בקשתו לביטול ההחלטה מיום 18.5.2017.

בין היתר נטען כי לא הוגשה תגובה לבקשה למחיקת ההליך בשל שגגה בתום לב ומחמת מצבו הרפואי של בא-כוח המבקש, ועוד צוין כי הוגש ערעור על ההחלטה של בית המשפט של פשיטת הרגל שלא ליתן היתר להגשת ההליך (ע"א 3914/17).

3.

המבקש לא המציא תחילה את בקשתו לביטול מחיקת ההליך לידי המשיבים, ונדרשו החלטות בעניין, ובתגובות אותן הגישו המשיבים לבסוף מתנגדים הם לבקשה.

בתגובתם עמדו המשיבים 1-3, בין היתר, על התנהלותו של המבקש בהליך זה ובכלל ההליכים בין הצדדים, והמשיבים כולם הדגישו כי משלא ניתן היתר לניהולו של ההליך, אין כל מקום "להחיותו".

להשלמת התמונה אציין כי ההליך הוגש בשם המבקש בידי עורך הדין יעקב בלטר, אך בהודעה שהגיש המבקש לאחר מחיקת ההליך הודיע הוא כי למעשה הוא מייצג עצמו בהליך זה (וראו החלטות מיום 17.7.2017 ומיום 6.8.2017).

4.

לאחר שעיינתי בכל חומר שלפניי ושקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר למבוקש.

הליך זה היה תלוי ועומד פרק זמן ממושך טרם מחיקתו נוכח ההמתנה להחלטת בית המשפט של פשיטת הרגל, ויוזכר כי בעניין זה נקטתי כשיטת בית הלל והגם שהבקשה להתיר את ניהול ההליך לא הוגשה לפני הגשת ההליך בפועל השהיתי את הטיפול בהליך עד למתן החלטה בבקשה שהוגשה.

משניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לאשר, בדיעבד, את ניהול ההליך והמשיבים 1-3 שבו עתרו למחיקת ההליך, ניתנה למבקש הזדמנות להשיב לבקשתם זו עד ליום 11.5.2017 (החלטות מיום 6.4.2017 ומיום 20.4.2017). משלא הוגשה תגובה לבקשת המחיקה עד למועד שנקבע, והיות ומן ההחלטה שצורפה לבקשה עלה כי לא ניתן היתר לניהול ההליך, הוריתי בהחלטה מיום 18.5.2017 על מחיקתו של ההליך.

בבקשה שלפניי - עליה חתום המבקש עצמו, הגם שלא הוגשה הודעה על התפטרות של בא-כוחו, אשר הגיש בשמו את כתבי הטענות עד לאותה בקשה - טוען המבקש כי לא הגיש תגובה במועד אשר נקבע בשל שגגה בתום לב ובשל מצבו הרפואי של בא-כוחו במועד הרלבנטי. לפי הטענה הטעות אירעה בשל ריבוי ההליכים בין הצדדים. איני סבורה כי הטעם שהעלה המבקש בהקשר זה הוא בבחינת טעם משכנע המסביר ומצדיק את המחדל שבאי הגשת התגובה; ולעניין מצבו הרפואי של בא-כוחו, עורך הדין יעקב בלטר, הרי שלא ברור מה הנפקות של כך נוכח הודעת המבקש מיום 2.8.2017 כי אין הוא מייצג אותו בהליך זה (ובמאמר מוסגר אציין כי בהודעה מיום 11.7.2017 ציין המבקש כי אינו מיוצג; כי בהודעה מיום 25.7.2017, החתומה על ידי עורך הדין בלטר, נטען כי נדרשת ארכה להגשת תגובה בשל מצבו הבריאותי של עורך הדין בלטר, וכי בהודעה מיום 2.8.2017 צוין "לא ברור מדוע עו"ד בלטר מעודכן כמייצג" וראו החלטתי מיום 6.8.2017. למבקש ולעו"ד בלטר פתרונים להתנהלות זו). עוד יצוין כי אישור המחלה אשר צורף לבקשה נכון לימים 19.4.2017 עד 29.4.2017, כלומר היו נתונים למבקש שניים-עשר ימים להגשת התגובה לאחר ימי מחלתו של בא-כוחו ויכול היה הוא לפחות להגיש בקשה למתן ארכה. לא הוכח אפוא כי היתה הצדקה כלשהי לאי הגשת התגובה במועד שנקבע.

גם לגופם של דברים איני מוצאת כי קמה הצדקה להורות על "החייאת" ההליך. כמתואר בית המשפט של פשיטת הרגל לא נתן היתר לנהל את ההליך, ונוכח החלטתו זו מחיקתו של ההליך מתחייבת. בבקשה לבטל את החלטת המחיקה אין בפי המבקש טענה כי נפל פגם בהחלטת המחיקה עת ניתנה, וכל שנטען הוא כי הוגש ערעור על החלטת בית המשפט של פשיטת הרגל אשר לא התירה את ניהול ההליך. אולם הגשת הערעור, כשלעצמה, אינה מצדיקה את "החייאת" ההליך מה גם שבדיקה מלמדת כי לאחרונה הערעור שהוגש נמחק מחמת אי תשלום אגרה (פסק דין מיום 18.12.2017 בע"א 3914/17) כך שלעת הזו לא תלוי ועומד ערעור על ההחלטה שלא להתיר את ניהול ההליך, ואין אפוא תוחלת ב"החייאת" ההליך.

מטעמים אלו ובהתחשב באמות המידה והשיקולים הנוהגים בכגון דא (ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 641-644 (2015)), איני מוצאת להיעתר לבקשה "להחייאת" ההליך הערעורי, והיא נדחית אפוא.

בנסיבות המתוארות לעיל סבורה אני לא ניתן להימנע עוד מלחייב את המבקש בהוצאות המשיבים 1-3, אך היות ונתון הוא בהליך פשיטת רגל יועמדו ההוצאות על סכום מתון של 1,500 ש"ח.

ההחלטה תומצא לצדדים באמצעות הפקסימיליה.