בע"מ 3640/06 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

רקע

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 2.10.05 בע"מ 8/05 (השופטים רוטלוי, שטופמן ושנלר), בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת קראוס) מיום 21.2.05 באמ"צ 2/04, ונפסק כי הקטין פלוני הוא בר אימוץ כלפי הוריו הביולוגיים (סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, ללא צמצום תוצאות האימוץ (קרי, האימוץ יהא "סגור"). הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 1.5.06.

ב.הקטין, יליד 8.5.03, הועבר עם סיום ההליכים בבית המשפט המחוזי למשפחה המיועדת לאמצו. הערעור בבית המשפט המחוזי והבקשה הנוכחית הוגשו מטעם האב בלבד, ולא מטעם האם.

ג.הנה עיקר ההשתלשלות העצובה: כחודשיים לאחר לידת הקטין, ביום 20.7.03, התקשר המבקש לשירותי הרווחה ומסר שהאם עזבה את הבית עם הקטין בעודה שיכורה ומצויה בחברת נרקומן, וכי השאירה את הקטין בשעות הלילה ללא השגחה. בשיחה טלפונית שנערכה עם האם, מסרה כי עזבה את הבית בשל אלימותו של המבקש כלפיה. ביום 29.7.03 ערכה פקידת הסעד ביקור בבית הזוג, שבמהלכו התרחשה מריבה קשה בין בני הזוג. ביום 7.12.03 הוכרז הקטין כ"קטין נזקק" בבית משפט לנוער, לאחר שאמו מסרה אותו לטיפולה של משפחה, המוכרת לשירותי הרווחה בשל כך שילדיה הוצאו מחזקתה.

ביום 1.1.04 פנה המבקש לשירותי הרווחה ודיווח שהאם עזבה את הבית עם הקטין והוא אינו יודע היכן הם.

ביום 3.1.04 פנתה לשירותי הרווחה אשה, אשר דיווחה כי הקטין הושאר אצלה ל"חצי שעה", אך מזה ארבעה ימים לא באו הוריו לקחתו. הקטין אושפז והוא מלוכלך, עייף, וסובל מחום גבוה ומשלשולים. בשעה ששהה הקטין בבית החולים, נהגו בו הוריו כראוי והוכנה - בגדרי דיון בבית המשפט לנוער - תכנית להשבתו לטיפולם. ואולם, ביום 29.2.04 התקבלה הודעה על תינוק שננטש בסמוך לתחנת משטרה, והסתבר כי הקטין הושאר על ידי אמו בהשגחתה של אשה שתויה. הקטין אושפז בבית החולים, חולה באבעבועות רוח. מאז הוא שוהה במשמורת רשויות הרווחה.

ד.מחוות הדעת של מומחה בית המשפט, אשר מונה בהסכמת שני ההורים הביולוגיים, עלה חוסר מסוגלות הורית של האב והאם לגדלו וחוסר רצון מהותי שלהם בכך. כן תואר עיכוב התפתחותי ניכר של הקטין במספר תחומים, הן מוטוריים והן בתקשורת עם הזולת. המבקש לא התייצב למרבית הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט התרשם כי מעשיו והתנהלותו מוכיחים את אי מסוגלותו, וכי הוא מדבר גבוהה אך ללא כיסוי של ממש באשר למחויבותו לבנו; ביום 21.2.05 פסק בית המשפט לענייני משפחה כי הקטין הוא בר אימוץ כלפי הוריו הביולוגיים, באימוץ סגור.

ה.ביום 2.10.05 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש. בית המשפט התרשם כי אין מנוס מן התוצאה שאליה הגיע בית המשפט לענייני משפחה, נוכח התרשמותו מהמבקש ומהתנהגותו, חוות דעתו של מומחה בית המשפט וכן הנתק המוחלט בינו לבין הקטין תקופה ארוכה. כן סבר בית המשפט כי אימוץ פתוח עלול להוות מכשול, ולא נעתר לאפשרות זו.

ו.(1) בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי בקבעו שהוא חסר מסוגלות הורית. עוד נטען כי טובתו של הילד מחייבת את בדיקת האפשרות של אימוץ פתוח, וכי העדר ביקוריו אצל הקטין נובע מהטראומה שחווה כאשר הקטין נלקח ממנו, ואין לפקדה עליו.

(2) בתגובת המשיב נאמר, כי הבקשה אינה מגלה כל עילה למתן רשות ערעור, וכי הקטין סבל מרגע היוולדו מהזנחה ומחוסר איכפתיות, וחווה נטישות חוזרות ונשנות. עוד נטען כי הקטין סובל מעיכוב התפתחותי ניכר, והוא זקוק להורים יציבים ותומכים; המבקש אינו מסוגל לגדל את הקטין ולהעניק לו את ההורות לה הוא זכאי, נוכח היעדר הביקורים אצל הקטין, הקשר הלא יציב עם ילדיו שלו מנישואין קודמים והעדר התייצבותו לדיוני בית המשפט. כל אלה מעידים כי אינו רוצה או אינו יכול לגדל את הקטין.

ז.(1) לדאבוני אין בידי להיעתר לבקשה. אין זה מתיקי האימוץ שיש מקום להביאם לדיון בגלגול שלישי. עיינתי בפסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. הנמקותיהם המפורטות, שקולן אחד, נראות לי. כיוון שהבקשה הנוכחית באה מטעם האב בלבד, כאמור, אתמקד בעניינים הקשורים בו. לא ארבה דברים בעניין האיכפתיות המועטת, בלשון המעטה, העולה מאי התיצבות לא אחת לדיונים, שאליה נדרש בית המשפט לענייני משפחה כנושא רב חשיבות לטעמו וכאינדיקציה לגישתו של המבקש כלפי בנו; וכך גם בית המשפט המחוזי. חוות דעתו של המומחה ד"ר דניאל גוטליב, שבתי המשפט נשענו עליה במידה רבה, ציינה לגבי שני ההורים את הרושם הברור "כי קיים פגם עמוק ובסיסי ביותר ביכולת שלהם לאמפתיה, בתחושת המחויבות שלהם כלפי הילד, בחיבור שלהם כלפיו... לא רק שאין הם מקיימים אתו כל קשר – על אף שאין כל מניעה משפטית לכך – אלא גם כאשר ניתנת להם הזדמנות לכך... מקומם נפקד בחיי הילד"; עלה מן הדברים כי הופעתם החיצונית ודבריהם של המבקשים מטעים, לעומת חוסר ה"כיסוי" למלותיהם, ובמסקנה – חוסר מסוגלות. לגבי המבקש נאמר על ידי בית המשפט לענייני משפחה כי מאחורי הצהרותיו בדבר רצונו לגדל את הקטין אין ממשות: "עובדה שבמהלך התקופה שהקטין היה ברשותו, עם האם, הוא הופקר שלוש פעמים בידיים זרות ומפוקפקות... מה עוד, שלא טרח לבקר את בנו הקטין". עוד ציין בית המשפט לענייני משפחה כי "הרושם שנוצר, ש(פלוני) מדבר גבוהה גבוהה, אולם מעשיו מוכיחים את העדר מסוגלותו... מעשיו, התנהלותו והפקרתו את בנו התינוק – חמורים ביותר". בית המשפט ציין גם את ניתוק היחסים בין המבקש לשני ילדיו הגדולים בתקופת המשפט כאות לאי מסוגלות. כבר עמדנו על התוצאה שאליה הגיע.

(2) בית המשפט המחוזי ציין את ההתקדמות שחלה בקטין במעון בו הוא שוהה, ומנגד את היעדר העניין האמיתי של המבקש בקטין והיעדר תובנה לגביו, תוך שיפוט מציאות לקוי. כן צוין כי המערער כשל בהזדמנות שניתנה לו לטפל בבנו, וכי טובת הילד מצדיקה את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט לענייני משפחה.

(3) העולה מן המקובץ הוא – חוששני, למרבה הצער – כי אין המדובר במי שהוכיח במעשיו את רצונו לגדל את ילדו; הוא נותר ברמה של דיבורים בעלמא, תוך שאף המינימום המצופה של ביקורים אצל בנו לא קוים. לא מצאתי בכל החומר אחיזה לשנות מהחלטותיהן של הערכאות הקודמות באשר להכרזת הקטין כבר אימוץ, ולכן לא ראיתי במקרה דנן מקום לרשות ערעור.

(4) אוסיף: נימוקי הבקשה הנוכחית מדברים בשפה רפה בכושר הורות של המערער, וביתר דגש ברעיון של אימוץ פתוח. כשלעצמי, נימים אנושיות מושכות אותי ככלל לעבר חיפוש דרכים לאימוץ פתוח, מה שקרוי בחוק (סעיף 16) צמצום תוצאות האימוץ. ואולם, כבר נאמר כי האימוץ הפתוח נבחן במקרים חריגים, כגון לאחר אמנה ארוכה וביקורי הורים במהלכה, או בגדרי משפחה מורחבת. הכלל לעת הזאת הוא האימוץ ה"סגור", וכדברי הנשיא ברק בע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, כ"ד נג(1) 241, 263 "צמצום תוצאות האימוץ ייעשה רק אם הוא לטובת המאומץ". וראו לסקירה בע"מ 10791/05 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם), כן ראו בע"מ 3634/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (השופטת ארבל) ובע"מ 3646/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (השופטים גרוניס, חיות וברלינר). אימוץ "פתוח" במקרה שאינו מתאים עלול להכביד על הקטין, שחייו ממילא אינם קלים כל עיקר, ועל התערותו במשפחה המאמצת – וכן על המשפחה המאמצת עצמה. המקרה הנוכחי, על פי כל שתואר בידי שתי הערכאות הקודמות, אינו מתאים לכך.

(5) סוף דבר, אכן, תיקי אימוץ הם מן הרגישים ביותר, והלב נכמר גם במקרה דנן. ואולם, אין הבקשה הנוכחית מראה על פניה סיכוי, שכן מחד גיסא, הקטין – בן שלוש כיום – סובל מעיכוב התפתחותי, וזקוק על פי חוות הדעת וגם בגדרי הניסיון האנושי למשפחה שתבוא לקראתו ותאמצו לחיקה, ומשהוא מצוי מזה מחצית שנה במשפחה כזאת לאחר החויות הקשות שעבר – אין מקום לפגוע בכך ובמציאות רגישה ומתפתחת; אין מקום לטלטלות אנושיות נוספות. מאידך גיסא, אין גם כל אינדיקציה לעובדות חדשות הסותרות את הממצאים הברורים והחדים של שתי הערכאות הקודמות הקודמים באשר למסוגלותו ההורית של המבקש - ממצאים שבוססו על התנהגותו כלפי הקטין ובמשפט, על רקעו (לרבות עבר פלילי מסוים) ועל אורח חייו. אין זה המקרה שבו יש יסוד לאישורו של אימוץ פתוח, שהרי התנהגותו וזיקתו של המבקש כלפי ילדו לא תאמה את יסודותיה של צורת אימוץ זו. אין מקום איפוא להיעתר לבקשה. אוכל לקוות כי האב יבין שההחלטה מתקבלת על יסוד טעמים של טובת הקטין, ומתוך התקוה כי בדרך האימוץ שעליה הוחלט ישוקמו וייבנו חייו.