בע"מ 3720-24 בע"מ 3720-24

1.בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 25.3.2024, ברמ"ש 54094-03-24 (השופט נ' סילמן), שבה נדחתה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, מיום 3.3.2024, בתלה"מ 7246-04-22 (השופט ט' פפרני – סג"נ).

2.המבקשת והמשיב נישאו בשנת 2012, והתגרשו בשנת 2020; להם 2 ילדים משותפים. בהסכם הגירושין נקבע כי משמורת הילדים תהיה בידי האם, ולצד זאת נקבעו זמני שהות לילדים עם האב. האב הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה בה טען כי האם מתרשלת בטיפול בילדיהם, ואף מחבלת בכוונת מכוון בקשר שבינו לבינם; מחמת זאת, עתר האב למתן הוראות לטובת שמירת הקשר עם ילדיו וחיזוקו. האם טענה מנגד, כי האב מתנהג באלימות כלפי הילדים, ואף הלינה כי הסכם הגירושין שנערך ביניהם – מקפח אותה, ונחתם תוך ניצול מצוקתה. מיום שנפתח התיק, העניינים הלכו והסלימו. איני מוצא טעם טוב לפרט על כך. אסתפק בציטוט סיכום הביניים בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה: "עם תחילת ההליכים בתיק זה, אושפזה [האם] במחלקה פסיכיאטרית. עקב כך, היו הילדים באחריותו הבלעדית של [האב] למשך מספר שבועות. [האב] לקח אחריות על ילדיו, ביצע שינויים והתאמות במקום עבודתו על מנת שיוכל לטפל בילדיו ככל הדרוש. מאז שחרורה מבית החולים, חוזרת ומאשימה [האם] את [האב] כי הוא נוהג באלימות כלפי הילדים, מזיק ופוגע בהם. טענותיה אלו נבדקו על ידי כלל גורמי הטיפול, האפוטרופוס לדין, וכן ע"י משטרת ישראל, ולא נמצא בהן כל יסוד. [...] האם אינה מצליחה לשנות דעתה, וממשיכה להאמין כי האב פוגע ומזיק לקטינים. עקב כך, הקטינים מפתחים סימפטומים גופניים, שונים ורבים, אשר הולכים מחמירים ומתגברים. [...]". על רקע דברים אלו, ובהתחשב בעמדת גורמי הטיפול, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע האם "להורות על העברת המשמורת לידי האב, תוך צמצום זמני השהות עם האם, ולחילופין, לקבל את עמדת האם, ולהורות על הותרת המצב כפי שהוא".

3.לאחר שהדגיש את חשיבותו המכרעת של עקרון טובת הילד בכגון דא, ועמד על סמכותו לשנות מהחלטה קודמת מקום שטובת הילד מחייבת זאת, הכריע בית המשפט לענייני משפחה כי משמורתם של הילדים תעבור באופן זמני, לחודשיים-ימים – לידי האב, תוך שמירת זמני שהות של האם עם בניה. זאת "מתוך מטרה כי יחול שינוי לטובה במצב הקטינים, וכן יחול שינוי בעמדת האם, אשר יאפשר החזרת המצב לקדמותו".

4.המבקשת לא השלימה עם ההחלטה, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו (שהוכתרה בטעות כ'פסק דין'), דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, משלא מצא פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר עולה, כך קבע, בקנה אחד עם טובת הילדים; משסבר שאין הצדקה לסטות מהמלצות התסקיר; מחמת התנהגותה השלילית של האם, לגביה נקבע כי היא מדרדרת את מצב הילדים; בשים לב להזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לה כהורה משמורן לוודא הגעה רציפה של בניה למוסדות החינוך, ולמפגשים עם האב – הזדמנויות שהוחמצו; לאור ביקורי הילדים במוקדי רפואה ובתי חולים עם אִמם, בתדירות חריגה ושלא לצורך, דבר המעלה "חשש ממשי לשלומם הנפשי והפיזי של הקטינים"; ומשום שהאם מפרה באופן קבוע החלטות של בית המשפט לענייני משפחה. אם לא די בכל אלו, הזכיר בית המשפט המחוזי כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה היא החלטה זמנית בלבד, הקובעת כי סוגיית משמורת הילדים תיבחן שוב בהתבסס על מצב האם, ועל עדכונים מאת גורמי הטיפול.

5.להשלמת התמונה אציין כי ביום 8.5.2024, ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה להאריך את תוקפה של ההחלטה המקורית, עד למתן החלטה אחרת.

6.למקרא בקשת רשות הערעור, ולאחר עיון בהחלטות של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט לענייני משפחה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי שאזדקק לתגובה מאת המשיב, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה זו הוחלה גם על בקשת רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

7.זוהי בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי'; כידוע, בכגון דא – הרף מחמיר ולא בנקל ניתנת רשות לערער. יתרה מזו: עסקינן, כאמור, בבקשת רשות ערעור שעניינה בהחלטת ביניים זמנית; הלכה פסוקה וידועה היא, שבית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור, ימעט להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, וכי התערבות שכזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו, למשל: בע"מ 4787/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (4.7.2023)). אם כך הם פני הדברים לגבי בקשת רשות ערעור ב'גלגול שני', על אחת כמה וכמה שכך הוא שעה שמדובר בבקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי' (ראו, מִנִי רבים: בע"מ 2781/23 פלונית נ' פלונית, פסקאות 6-5 (24.4.2023)). על רקע אמות מידה אלה, סבורני כי אין מקום ליתן למבקשת רשות לערער.

8.חרף טענת המבקשת כי "בקשת רשות ערעור זו מעוררת שאלות רוחביות המעלות אופי ציבורי רוחבי החורג מעניינם הצר של הצדדים" – אינני סבור שאלה הם פני הדברים. עיון ברשימת השגגות שנפלו, לדידה של המבקשת, בהחלטות בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי – 11 במספר – מלמדת שרוב רובן של תלונותיה, נוגעות לקביעות בעניינם הפרטני של הצדדים. כך ביחס לטענות בעניין סטטוס התלונה שהגישה האם כלפי האב; כך בביקורת שנמתחה על חוות הדעת של העובדת הסוציאלית לסדרי הדין; כך בטענה שבנסיבות העניין מוצדק לסטות מהמלצות התסקיר; כך בערעור על קביעת בית המשפט כי האב מתפקד כהורה טוב יותר מהאם, ועוד כיוצא באלו. קביעות אלה – אינן מצדיקות התערבות בית משפט זה ב'גלגול שלישי' (בע"מ 851/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (8.2.2023)). עוד אציין, כי מעיון בתיק נראה כי המבקשת עשתה דין לעצמה, דשה בעקביה החלטות שונות שניתנו בעניינה; התנהלות פגומה זו, יש בה כשלעצמה כדי להצדיק דחיה של בקשת רשות הערעור (ראו: בע"מ 4948/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 והאסמכתאות שם (8.8.2023)).

הבקשה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תגובה, לא אֵעשה צו להוצאות.