בע"מ 5757/21 פלוני נ. פלוני

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ש' דברת , י' פרסקי ו- ג' דניאל ) מיום 23.6.2021 בעמ"ש 21832-01-21 בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופט ב' שלו ) מיום 17.11.2020 בת"ע 57565-01-17.

1.

ברקע לבקשה, סכסוך ירושה שהתעורר בקשר לצוואתה של המנוחה שרה בוקובזה ז"ל (להלן: המנוחה ) שהמבקש, נכדה של המנוחה, הגיש בקשה לקיימה. המשיבים (ילדיה של המנוחה – אמו של המבקש ודודו) הגישו התנגדות לבקשת המבקש, ומשיב 1 (להלן :

המשיב ) הגיש גם בקשה למתן צו ירושה לגביו. בתמצית, בהתנגדותם לצוואה טענו המשיבים, בין היתר, כי הצוואה נערכה ונחתמה כאשר המנוחה לא הייתה כשירה לכך והייתה נתונה לשליטת המבקש. נטען כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב ובמועד עריכת הצוואה היא הייתה במצב פיזי ונפשי קשה, בעוד שהמבקש שהתגורר בביתה הפך להיות בעל השליטה העיקרי בחייה במטרה להשתלט על רכושה לאחר פטירתה. ביום 28.2.2018 מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו על מנת לבחון את כשירותה הקוגניטיבית והנפשית של המנוחה במועד חתימת הצוואה, בהסתמך על התיעוד הרפואי הקיים לגביה. ביום 9.1.2019 הוגשה חוות דעת המומחה בה נקבע כי קיימת סבירות רבה יותר שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה, מאשר שהייתה כשירה לעשות כן.

2.

ביום 17.11.2020 ניתן פסק דינו המנומק של בית המשפט לענייני משפחה במסגרתו התקבלה התנגדות המשיבים. בהתייחס למסקנות המומחה, כמו גם למכלול הראיות שהוגשו, נמצא כי המסקנה המסתברת היא שבמועד עשיית הצוואה לא הייתה המנוחה כשירה לערוך אותה. נקבע כי הראיות מצביעות על כך שהמנוחה ערכה את הצוואה כאשר מצבה הקוגניטיבי היה לקוי; כאשר היא תלויה באופן משמעותי במבקש; וכאשר הצוואה נערכה בדרך אגב, במסגרת מפגש שנערך לצורך אחר מבלי שהמנוחה הבינה, כפי הנראה, די הצורך את המסמך עליו חתמה. כל זאת כשברקע לחתימה על הצוואה ישנם סכסוכים חריפים מאוד בין המבקש לבין המשיבים, על רקע כספי. בית המשפט גם נתן דעתו לסרטונים אשר לעמדת המבקש תומכים בעמדתו בדבר היות המנוחה כשירה בעת עשיית הצוואה, כאשר להתרשמות בית המשפט נמצא כי יש בהם כדי לחזק את ממצאי המומחה.

3.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 משנמצא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין התומכים במסקנה המשפטית ואין בפסק הדין טעות שבחוק. צוין כי המבקש התמקד בערעורו בעיקר בטענה של עוינות מצד בית המשפט כלפיו, טענה שלא נמצא לה בסיס בחומר הראיות, ואין כל התייחסות בהודעת הערעור לעניין קביעתו העקרונית של בית המשפט לענייני משפחה בנוגע לכשירותה של המנוחה במועד החתימה על הצוואה, אשר נסמכה בין היתר על חוות דעת המומחה.

4.

מכאן לבקשת רשות הערעור שלפנַי, במסגרתה חזר המבקש על הטענה בדבר עוינות בית המשפט לענייני משפחה כלפיו. עוד העלה טענות בדבר המסקנה המתבקשת לדבריו כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה כשהוא מלין על המשקל שניתן לעדויות שונות בתיק, לחוות דעת המומחה ולמסמכים רפואיים שונים שהוגשו בהליך. כמו כן טען המבקש לעיוות דין חמור.

5.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כלל הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה, ורק במקרים שבהם עולה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"מ 5114/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 11 (15.2.2021); בע"מ 9985/17 פלונית נ' פלונית , פסקה 8 (24.1.2018)). מקרה זה אינו נמנה בגדר המקרים המצדיקים התערבות כאמור.

6.

טענות המבקש נטועות בדל"ת אמות המקרה ואינן מעוררות כל סוגיה עקרונית. טענות המבקש נדחו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפסק דין מפורט ומנומק (המחזיק 35 עמודים) בהתבסס על ממצאים עובדתיים ובהתייחס לחוות דעת מומחה שמונה בהליך, מסמכים שונים שהוגשו כמו גם עדויות שנשמעו. בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על הממצאים העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה ועל המסקנות העולות מהם.

7.

נפסק זה מכבר כי בית המשפט שלערעור לא יתערב ככלל בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, לא כל שכן משמדובר ב"גלגול שלישי" (וראו למשל: רע"א 1283/11 עזבון המנוחה אילנה לוי ז"ל נ' משרד הבריאות (28.3.2011); בע"מ 6942/17 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (6.12.2017)). לא מצאתי גם כי למבקש נגרם עיוות דין. יש לציין כי כפי שגם קבע בית המשפט המחוזי, לטענות המבקש בדבר עוינות בית המשפט כלפיו לא נמצא עוגן בחומר הראיות.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.