בע"מ 8834/05 פלוני נ. פלוני

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.8.05 (השופט שפירא) בתיק ע"מ 778/05, בו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 17.4.05 (השופט מרכוס) בתיקים תמ"ש 13345/98, 13341/98, 10020/97.

ב.המבקש והמשיבים, בני משפחה אחת, מתגוררים בבית משותף בגבעת זאב. הבית רשום, בחלקים שונים, על שם המשיבים. בשנת 1998 הגיש המבקש שלוש תביעות נגד המשיבים השונים, וביסודן הטענה כי הוא הבעלים של הבית כולו: המשיב 1 (אחיו של המבקש) נתבע לפצות את המבקש, ולשלם לו דמי שימוש ראויים בעבור השימוש בקומה בה הוא מתגורר, נגד המשיבים 3-2 (אחות המבקש ובעלה) נטען כי הם שילמו בחסר עבור החלק שנרשם על שמם, ונגד המשיבים 5-4 (הורי המבקש) התבקש פסק דין הצהרתי לפיו למבקש עומדת הזכות להחזיק ולהשתמש במחסן הצמוד לחלק הרשום על שמם. בסיכומיו הודה המבקש כי אין הוא טוען לבעלות בבית, ותביעותיו מתבססות על העובדה שהוא מימן את פרויקט הבניה מכספו. ביום 17.4.05 נדחו שלוש התביעות בפסק דין אחד. נקבע כי המבקש לא הצליח בהוכחת טענתו הבסיסית לפיה בניית הבית מומנה מכספו. נקבע כי לא הוכחה הטענה כי חשבון הבנק של המשיבים 5-4, אינו אלא חשבונו הפרטי של המבקש, והטענה בדבר קיומן של הבנות שבעל פה בין המשיבים למבקש. לבסוף נקבע, כי התנהלותו של המבקש הביאה להתארכות ההליכים ללא צורך, ונפסק כי עליו לשלם הוצאות משפט בסך 180,000 ש"ח. אציין כבר כאן, שבסיכום פסק הדין נכתב כי "אני מחייב את הנתבע בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך...", אך ברור שמדובר בפליטת קולמוס, שכן מיד לאחר מכן נקבע "120,000 עבור יעקב..." הוא המשיב 1 בבקשה זו. מעבר לכך, הטלת ההוצאות על המבקש מהווה המשך ישיר לאמור לכל אורך פסק הדין (בפרט בפסקאות 5(ח) ו' 19).

ג.ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. נטען כי אף שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה ש"התובע מאמין בגרסתו", לא הוצגה כל ראיה שתתמוך בגרסה זו. לעומת זאת, התערב בית המשפט בגובה ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבים, והעמידן על 140,000 ש"ח. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה הועלו הן טענות לגופו של עניין והן טענות שבסדר הדין. נטען כי באופן ניהול ההליכים הקודמים נפלו פגמים, ובין היתר כי המשיבים לא העבירו למבקש את עיקרי הטיעון בערעור עובר לדיון בו, כי צירוף שלוש התביעות נעשה ללא הסכמה, ושבית המשפט המחוזי נתן פסק דין בטרם הגיעו לידיו התיקים מבית המשפט לענייני משפחה ושלא בתוך פרק הזמן הקבוע בתקנות. לבסוף, בהסתמך על מה שנראה על פניו כפליטת קולמוס של בית המשפט לענייני משפחה, נטען כי הוצאות המשפט נפסקו לטובת המבקש, וכיון שהמשיבים לא ערערו בעניין זה, לא היה מוסמך בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת המשיבים.

ד.אין בידי להיעתר. המבקש לא הצביע על סוגיה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, רשות הנשקלת רק כאשר "החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128, מ"מ הנשיא שמגר - כתארו אז). מעבר לצורך אזכיר את תקנה 526 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, לפיה "אי קיום תקנות אלה או כל נוהג הקיים אותה שעה אינו פוסל שום הליך". במקרה שלפנינו לא הצביע המבקש על עוול שנגרם לו כתוצאה מהסטיה הנטענת – לשיטתו – מן התקנות. כל זאת, מעבר לעובדה שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהיבטים הדיוניים של ההליך בבית המשפט קמא (ראו רע"א 1531/03 שמעון פינטו נ' דקל אשטון (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); רע"א 2048/03 יוסף שוחט ז"ל נ' United States of America (טרם פורסם) (השופט ריבלין), רע"א 2365/02 יהודית לחמן נ' . Sunry associated s.a (טרם פורסם) (השופטת דורנר)). ביחס למה שנראה כפליטת קולמוס, הדרך הראויה לתיקונה היא כמובן לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984. מהבקשה משתמע כי אכן הוגשה בקשה כאמור. כוונת בית המשפט קמא ברורה לחלוטין.

ה.כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.