ברע"פ 70427-09-26 ברע"פ 70427-09-26

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט שמואל מלמד) בעמ"ת 64590-09-26 מיום 25.9.2026, במסגרתה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט בנימין הירשל דורון) במ"ת 34757-08-26 מיום 24.9.2026, כך שתחת שחרורו של המבקש לחלופת מעצר טיפולית עם פיקוח אלקטרוני, הוארך מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירות של סחיטה באיומים, איומים, היזק בזדון, השחתת פני מקרקעין ושיבוש מהלכי משפט. לפי המיוחס לו, המבקש השליך לבנים וריסס כתובת על משרדי כלי תקשורת ואיים על עובדיהם, וכן השליך לבנים על מבנה משרד המשפטים, עקב התנהלות גופים אלה בפרשה המכונה "פרשת שדה תימן". לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערר הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במשורה, ורק במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בש"פ 2785/19 יאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2019)), וכאשר מדובר במקרים נדירים ביותר, בהם שיקולי הצדק מורים כן (בש"פ 2024/23 רשאידה נ' משטרת ישראל (9.3.2023); בש"פ 743/24 מן נ' מדינת ישראל (25.1.2024). הבקשה שלפניי אינה נופלת לגדר מקרים חריגים אלה. המבקש סבור כי בקשתו מעוררת שאלות עקרוניות שונות, הנוגעות בעיקרן לאכיפה בררנית. לטענת המבקש, החלטת בית המשפט קמא ותסקיר שירות המבחן בעניינו מחמירים עימו יתר על המידה בשל עמדותיו האידיאולוגיות-פוליטיות, בהשוואה להליכים אחרים שנוהלו נגד נאשמים שפעלו ממניעים אידיאולוגיים אחרים. לא מצאתי כי טענות אלה מצדיקות מתן רשות ערר ב"גלגול שלישי". בפסיקה נקבע זה מכבר כי קיים קושי מובנה לברר טענת אכיפה בררנית בשלב של מעצר עד תום ההליכים, בשל ההיקף המוגבל של הבדיקה הראייתית שניתן לבצע בשלב זה (בש"פ 7148/12 כנאנה נ' מדינת ישראל, פסקאות 20 ו-27 (14.10.2012) (להלן: עניין כנאנה); בש"פ 1495/17 מדינת ישראל נ' זאודי, פסקה 20 (21.2.2017); בש"פ 5354/23 ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (31.7.2023)). מטבע הדברים, הקושי הראייתי האמור מתייחס במיוחד לטענות לאכיפה בררנית בין פרשיות שונות, כפי מצב הדברים בענייננו (עניין כנאנה, בפסקה 13 ו-21. להרחבה, ראו: דפנה ברק-ארז "אכיפה בררנית והזכות לשוויון בהליך הפלילי" ספר עדנה ארבל 117, 147 (2022)). יתר טענותיו של המבקש הן טענות פרטניות, לפיהן שגה בית המשפט קמא כאשר קבע שהמסגרת הטיפולית אליה הופנה בהחלטת בית משפט השלום אינה יכולה לשמש כמקום הולם למעצר בפיקוח אלקטרוני, וכי ההחלטה קמא נתנה משקל יתר לתסקיר השלילי שהוגש בעניין המבקש. טענות אלה אינן חורגות מעניינו הפרטי של המבקש, ולא מצאתי להתערב בהן, אף לא מטעמי צדק (ברע"פ 38615-08-24 בן עמי נ' מדינת ישראל (18.8.2024); ברע"פ 50168-07-26 יהוד נ' מדינת ישראל (23.7.2026)). קביעותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות היטב על המסוכנות הנשקפת מהמבקש; על ההתרשמות השלילית של שירות המבחן; על חוסר-ההתאמה בין המבקש ובין הטיפול המסופק במסגרת הטיפולית שהוצעה, ועל הקושי הטכני להחזיק בשטחה עצור בפיקוח אלקטרוני; וכן על עברו הפלילי של המבקש, במסגרתו נידון באוקטובר 2024 למאסר על-תנאי בר-הפעלה. אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערר נדחית.