בר"ש 10486/09 עו"ד בהיג' עוויד נ. לשכת עורכי הדין מחוז חיפה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא סגל) בתיק על"ע 7004/09 מיום 3.11.09.

ב.

המבקש הורשע בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה (עורכי הדין רומן, אבו ורדה וקאסם) בעבירות של התנהגות שאינה הולמת ואי שמירה על כבוד המקצוע. ביסוד ההרשעה אירוע משנת 2001 שנדון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 277/01 זידאן נ' חאג (לא פורסם)). בתמצית, נקבע כי המבקש נלוה לעו"ד בנו גנות (שהיה מושעה באותה העת) על מנת לסייע לו לתרגם לעברית יפוי כוח נוטריוני עליו ביקש להחתים אשה מכפרו של המבקש (להלן האשה ). המבקש, כך נקבע, השתתף בהחתמת האשה, אף שהיתה אנאלפביתית וחולת נפש, ולא הבינה על מה היא חותמת. בהכרעת דין מנומקת הטעים בית הדין מדוע ניתן להרשיע את המבקש אף שלא פעל כבא כוח האשה, ובהמשך גזר עליו השעיה בפועל למשך ארבעה חודשים וכן השעיה על תנאי.

ג.

ערעור שהגיש המבקש לבית הדין הארצי נדחה, ומנגד התקבל ערעור המשיבה על קולת העונש, ונגזרה על המבקש (בדעת רוב של עורכי הדין וקסמן וטועמה) השעיה בפועל למשך שלוש שנים (דעת המיעוט - עורך דין וואנו - הציעה השעיה בפועל בת חמש שנים).

ד.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה. אשר להכרעת הדין נקבע, כי ממצאי הערכאות המשמעתיות מבוססים היטב, ואין לשעות לטענת המבקש בדבר מעמדו הפאסיבי ונטול האחריות באירוע. אשר לגזר הדין, נאמר כי "לפנינו מקרה חמור המשקף סטייה בולטת מכללי האתיקה המקצועית", וכי בנסיבות העונש שהושת אינו מצדיק התערבות ערעורית. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ה.

בבקשה נטען, בין היתר , כי לא ניתן משקל מספק לעובדה שהמבקש לא ייצג את האשה והיה שותף לאירוע לא כעורך דין אלא כדובר ערבית, כי המבקש הסביר לאשה כדבעי את מהות המסמך עליו חתמה, כי אין זה סביר שבית הדין המשמעתי זיכה את עורך הדין בנו גנות אך הרשיע את המערער, וכי הוא לא היה מודע למצבה הנפשי של האשה. כן נטען כלפי המשקל שניתן לפסק הדין בהליך האזרחי, ונאמר כי אשמת המבקש לא הוכחה מעבר לספק סביר. בכל הנוגע לגזר הדין נטען, כי פער כה גדול בין הערכאות המשמעתיות מצדיק התערבות ערעורית (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), וכי החמרה כה ניכרת בעונש אינה סבירה כשלעצמה. עוד נטען לגבי נסיבותיו האישיות של המבקש, עברו הנורמטיבי (למעט שתי הרשעות בעבר) ותרומתו לקהילה.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור - בגלגול רביעי שראשיתו שתי ערכאות משמעתיות - על פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים לפי סעיף 71 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 נשקלת אך במקרים חריגים שבחריגים - בגדרי "מהדורה מחמירה" של הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; ראו בר"ש 1958/09 ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב (לא פורסם); בר"ש 6588/09 דיאמנט נ' לשכת עורכי הדין (לא פורסם); בר"ש 5700/09 פודים נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (לא פורסם)). אין המקרה שלפנינו מעורר שאלות עקרוניות מהסוג הבא בגדרים אלה.

ז.

אף לגופו של עניין, ברי כי האירוע בו נטל המבקש חלק היה חמור מאוד , ולכאורה מדובר היה בניצול ציני של לקויותיה של האשה. אף אם המבקש לא היה שם כבא כוחה, עצם ההשתתפות, והנכונות ליטול אחריות אפילו רק על "הסברת" תוכן הדברים, מצדיקה ענישה מחמירה. עורך דין הוא עורך דין, אף אם פורמלית אין הוא מייצג מי מהצדדים - וככזה הוא חב חובות כלפי הסובבים אותו וכלפי כבודו וגדריו של המקצוע שאת שמו הוא נושא:

"חובותיו של עורך דין אינן כלפי מרשהו בלבד. הוא חב חובות מסויימות גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור. התנהגותם של המערערים לא היתה הוגנת לא כלפי יריבו של מרשם, לא כלפי חברם למקצוע ולא כלפי המקצוע גופו" (עמ"מ 3/56 עו"ד פלוני נ' יושב ראש וחברי המועצה המשפטית , פ"ד י(1) 831, 837 - מ"מ הנשיא ש"ז חשין).

לא למותר להזכיר, כי האשה העידה, "אני זוכרת שבאו אלי שני עורכי דין , אחד יהודי ואחד ערבי והחתימו אותי..." (פסקה 65 להכרעת הדין בבית הדין המשמעתי המחוזי). אינני יודע עד כמה ניתן, לאור נתוניה הבעייתים של האשה, להסתמך על דברים אלה – כשהם עומדים לעצמם - אך הם מחזקים את הקביעה, כי עורכי דין נתפסים ככאלה, גם כאשר אין הם מייצגים. על לשכת עורכי הדין להביע את מורת רוחה מעורכי דין הנוטלים חלק במעמדים מסוג זה, יהיה מעמדם הפורמלי באותם מעמדים אשר יהא.

ח.

די באלה כדי להבין ללבם של שופטי הרוב בית הדין המשמעתי הארצי (דעת המיעוט הציעה, כאמור עונש השעיה למשך חמש שנים ). מעבר לאלה קיימות אינדיקציות למעורבות משמעותית ומכבידה אף יותר של המבקש. בבקשה נטען, כי:

"המערער מעולם לא שיתף פעולה עם מר גנות ככל שהדברים מתייחסים למקצוע עריכת הדין, אלא באותם זמנים שכר ממר גנות משרד".

אם זהו התיאור הנכון של הדברים, ובהינתן שעורך גנות היה מושעה מהלשכה באותו זמן, כיצד הסכים המערער לסייע בידו להחתים את האשה על יפוי הכוח? בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע - על יסוד תצהיר המבקש - כי קרוב משפחתה של האשה פנה אליו לצורך עריכת יפוי כוח, והמבקש הוא שיזם את הפנייה לעורך דין גנות (כיון שהאחרון, בניגוד למבקש, נוטריון). דהיינו, הטענה לפיה המבקש לא היה בא כוחה של האשה אף היא יותר פורמלית ממעשית. המבקש הוא שיזם פניה לעורך דין מושעה, והמשיך ללוות את תהליך החתמת האשה - שמסיבה פורמלית לא היה יכול להשלים בעצמו.

ט.

סוף דבר, נוכח חומרת המעשים, אין מקום להתערבות בהחלטות הערכאות המשמעתיות, כפי שכבר נקבע בבית המשפט המחוזי.