בר"ש 6588/09 עדי דיאמנט נ. לשכת עורכי הדין - ועד מחוז חיפה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגנית הנשיא צור) מיום 31.5.09 בתיק על"ע 19/08.

ב.

ביום 5.12.06 הרשיע בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה (להלן הערכאה הראשונה ) את המבקש, על פי הודאתו, במספר עבירות משמעת. ביסוד הקובלנה עמדה תלונה של לקוח, שמסר את עניינו לטיפול המבקש בשנת 2001, אך זה לא טופל עד להגשת התלונה בשנת 2005. ההודאה ניתנה במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל עונש מוסכם. ביום 26.3.08 גזרה הערכאה הראשונה על המבקש (ברוב דעות של שני חברי בית הדין) השעיה על תנאי של שנים עשר חודשים, והשית עליו הוצאות בסך 3,500 ₪. דעת המיעוט (של אב בית הדין) הציעה לגזור על המבקש תשעה חודשי השעיה בפועל (ובנוסף הפעלה בחופף של עונשי השעיה מותנים קודמים), עונש השעיה על תנאי והוצאות בסך 1,000 ₪. ערעור שהגיש המשיב לבית הדין המשמעתי הארצי התקבל באופן חלקי, ועונשו של המבקש הועמד על השעיה בפועל למשך שלושה חודשים, השעיה על תנאי ותשלום הוצאות בסך 3,500 ₪.

ג.

כלפי פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעור נטען נגד חומרת העונש, בפרט נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש. עוד טען המבקש, כי לאחר שניתנו פסקי הדין בערכאות המשמעתיות התגלו לו מספר פסקי דין אזרחיים, בהם הוטלה על אב בית הדין בערכאה הראשונה אחריות בגין רשלנות מקצועית, הכוללים כנטען אמירות "אתיות" משמעותיות לחובתו. נטען, כי לא היה מקום לשבץ אותו עורך דין כאב בית דין משמעתי, וכי אילו רקע זה היה ידוע לחברי בית הדין הארצי, לא היו מאמצים את חוות דעתו. כן נטען לפגמים דיוניים בערכאה הראשונה. בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי (ביום 18.5.09), "חזר בו המערער מכל הטענות שהעלה כלפי אב בית הדין המשמעתי" (פסקה 5 לפסק הדין נשוא בקשה זו). ואולם, ביום 27.5.09, לאחר הדיון בבית המשפט המחוזי, אך טרם מתן פסק הדין, הגיש המבקש לבית המשפט "הודעה ובקשה דחופה". בהודעתו נדרש המבקש לפסק דינו של בית משפט זה (מיום 21.5.09) בעניין קולקר (על"ע 2492/08 הועד המחוזי נ' דוד קולקר, עו"ד (לא פורסם)), בו נקבע, בין היתר:

"אנו מקבלים את הודעת בעלי הדין, ומחליטים על ביטול פסק הדין נשוא הערעור וזאת בשל פגם שנפל בכשירות אחד מחברי המותב בבית הדין הארצי מן הטעם שהורשע בדין משמעתי קודם למתן פסק הדין נשוא הערעור. הענין יחזור לבית הדין הארצי למשמעת לצורך דיון מחודש בערעור.

אנו ממליצים בפני הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין כי בגיבוש עמדתו הדיונית בהליך המחודש בערעור יתחשב בעובדה כי למשיב בהליך זה נגרמה פגיעה דיונית קשה עקב ביטול הליך הערעור וחידושו וזאת בלא עוול בכפו".

המבקש אמנם ציין, כי אב בית הדין בערכאה הראשונה בעניינו שלו לא הורשע בדין משמעתי, אך טען כי בהתחשב בפסקי הדין שניתנו לחובתו, הרי שלמצער יש בכך כדי להשפיע על מראית פני הצדק. בדיעבד הסתבר, כי הודעת המבקש לא הגיעה לידיעת סגנית הנשיא בבית המשפט המחוזי, בטרם ניתן פסק דינה (החלטתה מיום 28.6.09 בתגובה לפניית המבקש).

ד.

ביום 31.5.09 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש. בין היתר נקבע, כי בנסיבות אין העונש שהושת חמור מדי, וכי הוא מביא בחשבון את הרשעותיו הקודמות של המבקש. הוזכרו גם הנסיבות לקולה, וכי המשיב הסכים שתקופת ההשעיה בפועל "תחל רק בפגרה הקרובה ובמהלך החגים שלאחריה" (עמ' 7 לפסק הדין).

ה.

בבקשה הנוכחית מתמקד המבקש בעיקר בשתי טענות: (1) כי נפלה בעניינו תקלה, בגינה נתן בית המשפט המחוזי פסק דין שעה שלא כל החומר הרלבנטי עמד לנגד עיניו; (2) כי נוכח פסק הדין בעניין קולקר היה מקום לבטל את פסק דינה של הערכאה הראשונה. עוד נדרש המבקש לפגמים דיוניים שנפלו, כנטען, בערכאה הראשונה ( ובין היתר , מתן גזר הדין כתשעה חודשים לאחר הדיון בניגוד לסעיף 43 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים) תשכ"ב - 1962). כן נטען באשר לנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, ולצורך בשמירה על מראית פני הצדק.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים לפי סעיף

71 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 ניתנת אך במקרים חריגים:

"במשורה שבמשורה, שכן גלגול רביעי בתיק, מבלי לפגוע בחשיבותו לבעלי הדין או מי מהם, הוא מותרות דיוניים שבית משפט זה אינו יכול להעניקם, נוכח העומס המוטל עליו, אלא במקרים חריגים ביותר, ועל אלה לכלול שאלות עקרוניות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית. כל כך - בגדרי "מהדורה מחמירה" של הלכת רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, מפי מ"מ הנשיא (כתארו אז) שמגר" (בר"ש 1958/09 עו"ד ניק ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב

(לא פורסם)).

ז.

המקרה הנוכחי אינו בא בגדרים אלה. אשר לעניין קולקר , באותה פרשה מדובר היה בחבר בית הדין המשמעתי הארצי, שהורשע בדין משמעתי - ולפיכך לא היה כשיר לכהן כחבר בבית הדין (ראו סעיף 16(א)(2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961). אף המבקש אינו טוען, כי במקרה שלפנינו לא היה אב בית הדין בערכאה הראשונה כשיר על פי דין לכהן כאב בית הדין. נוכח האמור, אין לתת לעובדה שפסק הדין בעניין

קולקר לא עמד לנגד עיני בית המשפט המחוזי משקל רב, אם כי מצער כמובן שבתיק בית המשפט היה חומר שלא עמד לנגד עיניו של המותב במהלך כתיבת פסק הדין, וראוי לפעול לצמצום תקלות מסוג זה. ועוד, בסופו של יום, בשונה מעניין קולקר , הורשע המבקש בערכאה הראשונה על פי הודאתו (ואין איפוא יתרון לערכאה הדיונית), אב בית הדין שם נותר בדעת מיעוט, והעונש שבסופו של דבר הושת על המבקש בערעור בבית הדין הארצי - הוכרע על ידי הרכב שאין לגביו טענה.

ח.

אשר לפגמים דיוניים שכנטען נפלו בערכאה הראשונה, מסופקני אם יש בהם כדי להצדיק מתן רשות ערעור, או כדי להשפיע על הוגנות ההליך או נכונות התוצאה. אף אם נפלו פגמים מסוימים במועד מתן גזר הדין (ואיננו יודעים אם הערכאה הראשונה פעלה לפי הכללים הקבועים בכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים) תשכ"ב - 1962), המבקש עצמו הפנה לסעיף 44ב לכללים, המורה: "הכרעת דין וגזר דין שניתנו שלא במועדים כפי שנקבעו בסימן זה לא ייפסלו מחמת כך בלבד". בכל אופן, מקום העלאתן של טענות אלה היה בגלגולים קודמים, ולא בערכאה רביעית.

ט.

ובתום הדברים, לסוגיית חומרת העונש לגופו. מקובלת עלי גישת בית המשפט המחוזי, לפיה:

"מידת התערבותו של בית המשפט בפסיקה העונשית של בית הדין המשמעתי ראוי שתהיה מצומצמת, שכן מצופה כי ערכאות המשמעת יתוו את נורמות ההתנהגות המשמעתית המצופה מעורך דין ואת רמת הענישה כלפי מי שחרג מנורמות אלה" (פסקה 7 לפסק הדין).

דברים אלה פוסעים בנתיב שסלל בית משפט זה, בטרם העברת הסמכות לדון בערעור לבית המשפט המחוזי בשנת תשס"ח (ראו בין היתר, (על"ע 4498/95 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד רוכברג (לא פורסם); על"ע 9/89 עו"ד יובל נ' הוועד המחוזי , פ"ד מד(1) 705). ומכל מקום, בודאי כך שעה שנשקל מתן רשות ערעור בגלגול רביעי. אף לגופם של דברים, המדובר בהשעיה שאינה לתקופה ארוכה, והמשיב הסכים כי תרוצה במהלך הפגרה והחגים. בהתחשב בחומרה שיש לייחס להתנהלות המבקש, ובעברו המשמעתי המכביד, לא נפל בגזר הדין פגם המצדיק התערבות.

י.

סוף דבר אין בידי להיעתר למבוקש. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בד בבד עם בקשת רשות הערעור.