בר"ש 8984/14 אליעזר אבני עו"ד נ. ועדת האתיקה המחוזית

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא

מ' דרורי ) בעמל"ע 41627-10-14 מיום 23.12.2014, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (עו"ד פנקס - אב"ד, עו"ד לב ועו"ד מורשתי - חברים) בבד"א 83/13, מיום 17.10.2014, ונגזר עונש השעיה של 49 חודשים. זאת – לאחר שבית הדין המשמעתי הארצי קיבל באופן חלקי (ברוב דעות) את ערעור המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי בתל-אביב-יפו (עו"ד זמיר - אב"ד, עו"ד אליעזר ועו"ד אשרף - חברים) בבד"מ 39/12 מיום 31.12.2010, והשית על המבקש עונש של השעיה בפועל למשך חמש שנים לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן החוק ). העונש שהשית בית הדין המשמעתי המחוזי היה שמונה שנות השעיה.

רקע והליכים משמעתיים

ב.

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בגין שלושה אישומים של גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977; בזיוף בכוונה לרמות ובשימוש במסמך מזויף, עבירות לפי סעיפים

418

ו-420

לחוק העונשין (ת"פ 5538-09). המבקש הורשע בשני אישומים (להלן פרשת חולי ו פרשת נגר ) וזוכה מחמת הספק מהאישום השלישי (להלן פרשת לוי ): בפרשת נגר הורשע המבקש בגניבת 20,000 ש"ח שניתנו לו על ידי לקוחתו, לצורך תשלום אגרות בית משפט. בפרשת חולי הורשע המבקש בגניבת 5,600 ש"ח שנועדו לתשלום בתיק הוצאה לפועל. בפרשת לוי הואשם המבקש בגניבת 10,000 ש"ח, שניתנו לו על ידי המתלוננת לשם הפקדתם בתיק בית המשפט לשם כיסוי חובה לחברת חלמיש. כאמור, המבקש זוכה מהאישום בפרשת לוי . בית המשפט גזר על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך של 33,600 ש"ח (ת"פ 5538-09, גזר דין מיום 14.6.2011).

ג.

ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין, ועד מחוז תל-אביב-יפו והמרכז (להלן הקובלת ) הגישה נגד המבקש מספר קובלנות בעקבות הפרשות, וביקשה מבית הדין המשמעתי המחוזי להטיל על המבקש עונש של השעיה לצמיתות מכוח סמכותו, בהתאם לסעיף 75 לחוק. בית הדין המשמעתי המחוזי גזר על המבקש בבד"מ 39/12 שמונה שנות השעיה מעיסוק במקצוע עריכת-דין, כאמור, וכן קנס בסך של 5,000 ש"ח.

ד.

ביום 17.10.2014 נתן בית הדין המשמעתי הארצי את הכרעת דינו בערעור שהגיש המבקש. בית הדין (עו"ד לב) ציין תחילה כי בפרשה נפרשת תמונה עגומה המצביעה על כשל חמור בפעילות ועד המחוז, אשר נקט בהליכים כפולים ואף משולשים נגד המבקש בגין אותם אישומים. בית הדין התייחס לפרשת חולי וקבע כי עבירת הזיוף ועבירת הגניבה בהן הורשע הן פרשיות עובדתיות נפרדות אשר אין ביניהן קשר, אף כי הן מהוות הסתעפויות שונות של אותה פרשה; לפיכך נקבע כי לא התקיים "סיכון כפול" בנוגע לבקשה להטלת עונש בגין ההרשעה בעבירת הזיוף. ועם זאת קבע בית הדין כי המבקש נהנה בעניין זה מ"הגנה מן הצדק", שכן הדעת אינה סובלת שאדם יהיה חשוף מספר פעמים להליכים משפטיים בגין אותה מסכת עובדתית, אפילו עסקינן בעבירות שונות. עו"ד לב הדגיש כי בכל הנוגע לפרשת חולי , נדון עניינו של המבקש שלוש פעמים (!) בבית הדין המשמעתי המחוזי. משכך, סבר עו"ד לב כי יש לקבל את הערעור בעניין העונש בגין פרשת חולי , וקבע כי מן הראוי שעניין זה יידון על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי במסגרת ההליך הנפרד בבד"מ 109/08. על יסוד האמור סבר עו"ד לב כי יש להפחית במחצית את עונשו של המבקש בגין הרשעתו בפרשת נגר בלבד, ולקצוב את עונשו לשמונה עשר חודשי השעיה בלבד, בהתחשב במצבו האישי, בפגיעה בזכויותיו נוכח התנהלות הקובלת ובהרשעותיו הקודמות. כן סבר שאין

להטיל על המבקש קנס.

ה.

לעומת זאת, סברה עו"ד פנקס, בדעת רוב, כי המבקש כשל במספר מקרים, וכי התנהגותו מכתימה את כל העוסקים במקצוע באופן הגורם להתערערות אמון הציבור בעורכי הדין ופוגעת במקצועם. לכן סברה עו"ד פנקס כי אינטרס הציבור דוחה את השיקולים האישיים בעניינו של המבקש, וכי יש מקום לגזור על המבקש עונש – אם כי מופחת – של השעיה לתקופה של חמש שנים אך לבטל חיובו בקנס. עו"ד מורשתי הצטרף לדעתה של עו"ד פנקס, וקבע כי מעשיו של המבקש ממוקמים בציר העליון של מדרג החומרות, שכן ניצל את מעמדו כעורך-דין ואת האמון שניתן בו כקרדום לחפור בו. עו"ד מורשתי הביא בחשבון את עברו המשמעתי של המבקש הכולל מספר השעיות בפועל, אך התחשב בנסיבותיו האישיות, בפגיעה בששת ילדיו ובהחזרת הגזלה לגברת נגר; לכן הצטרף לעו"ד פנקס. לפיכך נקבע, כאמור, כי עונש ההשעיה שהוטל על המבקש יעמוד על חמש שנים בלבד, וכי החיוב בקנס יבוטל; נפסק כי ההשעיה תיכנס לתוקף ביום 15.11.2014. על גזר הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען כי לא היה מקום כלל לדון אותו על פי סעיף 75 לחוק, אלא היה על הקובלת להמשיך בדיון ולטעון לעונש בפרשת

חולי - בה הורשע בהליך משמעתי - וכן, להעמידו לדין בפרשת נגר .

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ו.

ביום 23.12.2014 הכריע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא מ' דרורי ) בערעורו של המבקש (עמל"ע 41627-10-14). בית המשפט קבע כי התנהגות הקובלת "והדרך בה בחר לילך, ראויה לביקורת, ולא מעטה", שכן יצרה מצב לא סביר: והרי בפרשת לוי הורשע המבקש והוטל עליו עונש, אך אילו המתינה הקובלת להכרעת הדין בבית משפט השלום, יש להניח כי לא הייתה מוגשת נגד המבקש קובלנה כלשהי בפרשת לוי וכי הדיון לפי סעיף 75 לחוק היה מתייחס לפרשות נגר ו חילו בלבד, בהן הורשע המבקש. נקבע כי במצב דברים זה היה מקום, לכאורה, להותיר על כנו את פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי שהפחית את עונשו של המבקש ונתן ביטוי להתנהגות הקובלת. בית המשפט גם לא מצא בסיס משפטי איתן לטענת המבקש בדבר סיכון כפול, שכן לא הוטל עליו בפועל עונש כפול בגין אותם מעשים, ועם זאת הגיע למסקנה כי הדבר היחיד המצדיק שינוי בפסק הדין הוא פרשת לוי . בית המשפט קבע כי אינו משמש ערכאת ערעור על גוף הפסיקה בפרשת לוי , אך התמונה הכוללת, בין אם תסווג כסעד מן הצדק, ובין אם תסווג כהפעלת שיקול דעת שיפוטי נקודתי, מחייבת להסיק כי לא יהיה זה סביר וצודק שהמבקש ירצה עונש כפול, הן מכוח פסק הדין של בית משפט השלום והן מכוח סעיף 75 לחוק, ובה בעת תישאר על כנה תקופת השעיה של 11 חודשים, שעליה נדון בגין עבירה, אשר בית משפט השלום זיכהו ממנה. בית המשפט קבע כי ניתן לומר שמנקודת מבט הלשכה יש מעין "השתק שיפוטי" או "השתק של טיעון", בשל זיכוי המבקש בבית משפט השלום בפרשת לוי . לפיכך, הגיע למסקנה כי מתוך חמש שנות ההשעיה שנגזרו על המבקש, יופחתו 11 חודשי ההשעיה שנגזרו עליו בפרשת לוי . בית המשפט הדגיש כי הפחתה זו אינה מתן פרס למבקש, וכי אילו הגישה הלשכה ערעור לבית הדין הארצי על כך שהמבקש לא הוצא מהלשכה, לא מן הנמנע שערעורה היה מתקבל; ומכל מקום, מן הראוי היה לנקוט בהליך אחד לפי סעיף 75 לחוק על פי פסק הדין של בית משפט השלום. לפיכך כאמור, הועמדה תקופת ההשעיה על 49 חודשים. לבקשת המבקש, וחרף התנגדות הקובלת, נקבעה תחילת ריצוי העונש ליום 1.3.2015.

הבקשה

ז.

על פסק דין זה הוגשה הבקשה דנן ביום 30.12.2014, ועמה הוגשה בקשה לעיכוב הליכי ההשעיה עד להכרעה בבקשה. המבקש טוען נגד חוקיות ההליך לפי סעיף 75 לחוק. לטענתו, ההליך בבד"מ 39/12 בטל מעיקרו, שכן היה על הקובלת למצות את ההליכים המשמעתיים בהם פתחה טרם מתן הכרעת הדין בתיק הפלילי נגדו. המבקש מוסיף וטוען כי בקשה על פי סעיף 75 פוגעת בו מבחינה דיונית, שכן בהליך משמעתי רגיל, בניגוד להליך על פי סעיף 75 לחוק, היה בידו להעלות טענות עובדתיות לגופו של עניין. לטענת המבקש, היה מקום להפחית גם את 8 חודשי ההשעיה שהוטלו עליו בחופף, בגין פרשת לוי . לטענת המבקש, טעה בית המשפט המחוזי בדחותו את טענותיו לסיכון כפול ולהגנה מן הצדק. לדעת המבקש, עצם ההרשעה בבד"מ 109/08 בפרשת חולי והסיכון לעונש בה, מוכיחה את הטענה בדבר "סיכון כפול". המבקש מוסיף כי אילו הושת עליו עונש בפרשה זו, היה טוען "כבר נשפטתי". ברור, לדברי המבקש, כי עומדת לו בפרשה זו טענת הגנה מן הצדק, וכך אף בפרשת נגר אשר נדונה שלוש פעמים. המבקש טוען עוד כי בפרשת חולי עבירת הגניבה והזיוף הן מסכת עובדתית אחת. לכן יש, לדעתו, להסתפק ב-18 חודשי השעיה כפי שסברה דעת המיעוט בבית הדין המשמעתי הארצי. המבקש משיג על התנהלות הקובלת, וטוען כי זו ביקשה לקצר את הדרך ולחסוך את ניהולו של הליך הוכחות בהליך משמעתי רגיל, תוך אימוץ הכרעת הדין של בית משפט השלום; ואילו בפרשת לוי , בה זוכה, ניהלה הקובלת הוכחות והביאה להרשעתו ולהשעייתו, אף שזוכה בהליך הפלילי. המבקש עותר ליתן לו להוכיח את חפותו בפרשת נגר במסגרת ההליכים המשמעתיים. אשר לפרשת חולי טוען המבקש כי עבירת זיוף ייפוי הכוח נדונה בבד"מ 109/08, ומאחר שעבירת הגניבה וזיוף ייפוי הכוח הן פרשה עובדתית אחת, לא ניתן היה להעמיד את המערער שנית לדין על פי אותן עובדות במסגרת בקשה לפי סעיף 75 לחוק.

ח.

עוד, משיג המבקש על חומרת העונש. לטענתו, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות (פרשת נגר ב-1999 ופרשת חולי ב-2001) לא נלקח בחשבון כשיקול לקולה. לטענת המבקש, אף היה מקום להתחשב בהתמשכות ההליכים, כמו גם בהתנהלות הקובלת. המבקש מזכיר כי בקשה על פי סעיף 75 לחוק היא עניין שבשיקול דעת, ובנסיבות טוען הוא כי היה מקום להקל בעונשו, גם בשל סכום הגניבה שאינו גבוה, ואותו השיב. לדברי המבקש, בית המשפט לא התחשב בפגיעה בחופש העיסוק שלו, בגילו, ובהיותו אב לשישה ילדים, מהם חמישה קטינים שפרנסתם עליו.

הכרעה

ט.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, איני רואה מקום להיעתר לה. כידוע, רשות ערעור בתיקי לשכת עורכי הדין לבית משפט זה, כערכאה רביעית, תתאפשר אך במשורה שבמשורה (בר"ש 1072/14 פודים נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים (18.2.2014)),

ורק במקרים שבהם השאלה המועלית בבקשה מעוררת שאלות בעלות חשיבות ציבורית או משפטית (בר"ש 6588/09 דיאמנט נ' לשכת עורכי הדין–ועד מחוז חיפה (19.8.2009)). מדובר, איפוא, במקרים "חריגים שבחריגים, "בגדרי 'מהדורה מחמירה' של הלכת חניון חיפה" (בר"ש 2180/13

רוטנשטרייך

נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א (26.6.2013)).

י.

בענייננו, אין מדובר בנושא המצדיק התערבות המגיע לכלל "משורה שבמשורה".

אף לא מצאתי כי נגרם כל עיקר למבקש עיוות דין המצדיק רשות ערעור בגלגול רביעי. אין צורך להכביר מלים על חומרת המעשים הנוגעים לליבת תפקידו של עורך הדין, קרי, יחסיו עם הלקוח. המבקש מעל באמון שניתן בו עד לפלילים, ויש בכך פוטנציאל רב להביא לפגיעה חמורה בשמו הטוב של מקצוע עריכת הדין (בר"ש 2618/11

לשכת עורכי הדין הועד המרכזי נ' עותמאן (10.8.2011); על"ע 6868/06

הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב נ' חיים (8.7.2007)). זאת ועוד, אשר להרשעה – הוראת סעיף 75 לחוק אינה הוראה עונשית, שהרי ההוראה מדברת במי שהורשע כבר ונגזר דינו על ידי בית המשפט. מטרת הוראת סעיף 75 לחוק היא, איפוא, שמירה על רמתו של מקצוע עריכת הדין ועל אמון הציבור בעורכי דין (בר"ש 5842/13 יהודה נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב (24.10.2013), והאסמכתאות שם). אכן, אין ניתן להתעלם מהתנהלות הקובלת במקרה דנן. כבר נפסק בעבר כי על לשכת עורכי הדין להפעיל את כוחה בזהירות ובאחריות, תוך ששמה היא לנגד עיניה את המטרות לשמן הוקמה - בראש וראשונה, שמירה על כבוד המקצוע והגנה על הנזקקים לשירותים המקצועיים של חבריה. התנהלות הקובלת במקרה דנן ראויה לביקורת, שנמתחה בדרגות השיפוט הקודמות. אילו המתינה הקובלת להכרעת הדין בעניינו של המבקש, לא היה המבקש נחשף להליכים המשמעתיים שננקטו נגדו בגין אותה מסכת עובדתית. מכל מקום, מתוך חמש שנות ההשעיה שנגזרו על המבקש בבית הדין הארצי, ושכבר היוו הפחתה לעומת בית הדין המשמעתי המחוזי, הפחית בית המשפט המחוזי 11 חודשים, בשל כך שהמבקש זוכה בבית משפט השלום בפרשת לוי . נדמה כי בכך ביטא בית המשפט המחוזי את אי הנחת מהתנהלות הקובלת, והביא לאיזון הראוי בגזירת עונשו של

המבקש, בהתחשב במכלול הנסיבות.

יא.

אשר לטענת המבקש בדבר חומרת העונש אוסיף, כי לא אחת קבע בית משפט זה שחומרת העונש אינה, ככלל, עילה לדיון בגלגול שלישי, ומקל וחומר, בגלגול רביעי (בר"ש 5842/13 יהודה נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב (24.10.2013)); בר"ש 3504/12 ארבל נ' לשכת עורכי הדין, מחוז תל אביב והמרכז (3.6.2012); בר"ש 1470/11 מאור נ' הועד המחוזי לשכת עורכי הדין חיפה (10.3.2011)). בענייננו, לא מצאתי כי העונש שהושת על המבקש נוטה לחומרה, אף בשקלול נסיבותיו האישיות, זאת – בשים לב לעבירות אותן עבר, ולהפחתת חודשי ההשעיה שנגזרו עליו בגין פרשת לוי . הפחתה שמעבר לכך תשמיע, כי בשל שגיאות הקובלת ייענש המבקש באופן שאינו מתקרב לביטוי חומרת מעשיו.

יב.

סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש , וממילא גם לבקשה לעיכוב הליכי ההשעיה.