בש"א 14/99 מרדכי ועקנין נ. אררט חברה לביטוח בע"מ

1.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה מכוח חוזה ביטוח. המשיבה טענה להעדר סמכות של בית המשפט בירושלים נוכח קיומה של תניית שיפוט בפוליסת הביטוח, המעניקה את הסמכות הייחודית לבית המשפט המוסמך בתל-אביב. טענה זו התקבלה, ובית המשפט השלום בירושלים (השופטת א' אפעל-גבאי) הורה על העברת הדיון בת.א. 3526/98 לבית משפט השלום בתל-אביב. בית המשפט דחה את טענותיו של המבקש בדבר היות תניית השיפוט תנאי מקפח בחוזה אחיד. בשולי החלטתו ציין בית המשפט כי למבקש פתוחה הדרך להגיש בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: חוק בתי המשפט), ולבקש את החזרת הדיון לבית המשפט בירושלים.

2.

המבקש הגיש בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט בה ביקש להורות על השארת הדיון בבית משפט השלום בירושלים. את הבקשה נימק המבקש בטענה כי סעיף תניית השיפוט בפוליסת הביטוח הוא בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד, שאין להסתמך עליו. בנוסף, טען המבקש כי שיקולי נוחות כמו גם שיקולים הכרוכים במצבו הכספי מצדיקים את השארת הדיון בירושלים. נטען, כי למשיבה לא יגרם כל נזק מהשארת הדיון בירושלים. יצוין, כי בקשה זו לא נתמכה בתצהירו של המבקש.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה להעברת הדיון חזרה לבית המשפט בירושלים. ראשית, היא טוענת כי יש לדחות את הבקשה שכן זו אינה מגובה בתצהיר כנדרש. בנוסף, טוענת המשיבה כי פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מהווה מעשה בית דין בין הצדדים בכל הנוגע לטענה בדבר היות תניית השיפוט תנייה מקפחת בחוזה אחיד. נטען, כי משנמנע המבקש מלערער על החלטה זו נתגבש מעשה בית דין, המונע מהמבקש להעלות טענה זו בשנית. לבסוף טוענת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה שכן יש בה משום ניסיון להתנער מהסכמת הצדדים בדבר מקום השיפוט. נטען, כי בנסיבות העניין לא הצביע המבקש על טעם כבד משקל במיוחד המצדיק העדפת שיקולי הנוחות על פני קיום תניית השיפוט.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להעברת מקום הדיון. בין הצדדים קיימת תניית שיפוט המעניקה סמכות ייחודית לבית המשפט המוסמך בתל-אביב. טענותיו של המבקש כנגד היות התנייה מקפחת, נדחו על ידי בית משפט השלום בירושלים. דרכו של המבקש להשיג על החלטתו של בית משפט השלום היתה באמצעות פנייה אל בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור. משנמנע המבקש מלעשות כן מהווה החלטת בית המשפט מעשה בית דין. המבקש אינו יכול להזדקק לטענה זו במסגרת בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט. ככל שבקשה זו נוגעת לשיקולי מאזן הנוחות, לא שוכנעתי כי יש באלה כדי להצדיק הענות לבקשה שבפני. המבקש מסתפק בבקשתו בטענות כלליות שאינן מגובות בתצהיר כנדרש. הוא טוען כי במצבו הכספי הקשה, יגרום לו הדיון בבית המשפט בתל-אביב עינוי דין והוצאות כספיות מיותרות. בטענות אלו לא די על מנת להצדיק העדפת נוחותו של המבקש על פני קיומה של תניית השיפוט עליה הסכימו הצדדים. כאשר קיימת בין הצדדים תניית שיפוט ייחודית גוברת תנייה זו על שיקולי הנוחות, אלא אם קיימים שיקולים כבדי משקל במיוחד ובעלי משקל מכריע, המצדיקים חריגה מהמוסכם בתניית השיפוט

(וראו, למשל, בש"א 57/98 דליה אתר נ' בנק ירושלים בע"מ , (טרם פורסם)).

בנסיבות אלה דין הבקשה להעברת מקום הדיון להדחות. אין צו להוצאות.