בש"א 1820/99 סלמה פורטונה נ. נרקיסי ראשל יזום ושקעות בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 17.3.99, בו התקבל ערעורה של המשיבה ובוטל פסק דינו של בית משפט השלום, לפיו נמחקה על הסף תביעת המשיבה לפינוי המבקשת מדירתה.

לאור שביתת בתי המשפט במהלך חודש פברואר, חל המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור ביום 7.3.99. הבקשה שבפני הוגשה ביום 17.3.99.

טוען בא כח המבקשת כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מכך שהמבקשת מיוצגת בהליך זה על-פי כתב מינוי מלשכת הסיוע המשפטי, לאחר שנמצאה זכאית לסיוע. כתב המינוי מלשכת הסיוע המשפטי התקבל בידיו רק ביום 14.3.99, ולפיכך לא היתה יכולה המבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור במועד.

עוד טוען הוא כי נושא הערעור מעלה סוגיה נכבדה מבחינה משפטית וציבורית, והיא האם היה רשאי מינהל מקרקעי ישראל להאציל לקבלן פרטי את הסמכות לפנות מחזיקים מקרקעות שבניהולו, ומן הראוי כי בית המשפט העליון יכריע בסוגיה זו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת היא כי דין הבקשה להידחות על הסף, מהטעם שלא צורף תצהיר לבקשה.

שנית, טוען בא כח המשיבה כי קיבל ייפוי כוח לייצג את המינהל בתביעת הפינוי כנגד המבקשת, כך שאם יתקיים דיון בפני בית משפט זה הוא יהיה דיון אקדמי בלבד.

עוד נטען כי המבקשת לא הציגה כל טעם מיוחד שיש בו להצדיק הארכת המועד. קבלת כתב מינוי מלשכת הסיוע המשפטי אינה סיבה מיוחדת המצדיקה מתן ארכה להגשת הבקשה.

לבסוף נטען, כי ההחלטה נשוא הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות וכי כל נזק לא ייגרם למבקשת מאי מתן האורכה, שכן היא אינה עומדת בפני צו פינוי.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

בענייננו, הטעם היחיד אותו הציגה המבקשת הוא העובדה שבא כוחה קיבל באיחור את כתב המינוי מלשכת הסיוע המשפטי. אין בנימוק זה להוות טעם מיוחד להארכת מועד.

הלכה היא, כי מערכת היחסים בין בעל דין לעורך דינו אינה יכולה להוות 'טעם מיוחד' הדרוש לשם הארכת מועד (ב"ש 338/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק , פד"י לה(4) 613; ח' בן נון וא' גוטפבוינר, הערעור האזרחי (תשנ"ז) עמ' 200).

זאת ועוד, אף אם בא כח המבקשת קיבל את המינוי מלשכת הסיוע המשפטי באיחור, אין הדבר פוטר את המבקשת מלדאוג לעניינה, והיה עליה, לכל הפחות, להגיש בקשה להארכת מועד בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור. משלא עשתה כן, ולא נקטה בכל צעד לקידום ענייניה, אין לה אלא להלין על עצמה.

באשר לטענתה של המבקשת כי עניינה מעלה סוגיה בעל חשיבות משפטית וציבורית, הרי שאין בנימוק זה כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד.

הלכה היא שחשיבות העניין העומד לדיון אינו בבחינת טעם המצדיק לכשעצמו הארכת מועד, אלא יכול הוא בנסיבות מיוחדות להוות טעם מצטבר לטעם קיים (בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada נ' ABN Armo Bank N.V. , פד"י מז(5) 646, 652).

בענייננו, לא נמצא צידוק ענייני להארכת המועד, כך שחשיבות הנושא אינה יכולה להוסיף לעניין זה.

עוד אציין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר כנדרש על-פי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, לשם אימות העובדות הכלולות בה, ואף מטעם זה דינה להידחות, בהיותה נסמכת על נימוקים עובדתיים.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.