פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
1868/14 - א'
לפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המבקש:
המוסד לביטוח לאומי
נ ג ד
המשיבים:
1. מוחמד דעאס בן מוסטפא
2. ח'אסקיה ראמי
3. פורמלי סנגפיט ישראל בע"מ (נמחקה )
4. עילית חב' לביטוח בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בנוגע לפסק-הדין של בית המשפט העליון ברע"א 7488/12 דעאס נ' המוסד לביטוח לאומי (17.2.2014).
בבקשה שלפניי נטען כי פסק-הדין הומצא לידי המבקש ביום 24.2.2014, וכי ביום 9.3.2014 פנה המבקש לבא-כוחו הנוכחי לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף. ביום 10.3.2014 קיבל עליו עורך-הדין את הייצוג, וביום למחרת – 11.3.2014 – הוגשה הבקשה להארכת מועד (ובצמוד לה הבקשה לדיון נוסף שעליה שקד עורך-הדין ללא ליאות). המבקש טוען כי בשל חילופי הייצוג לא היה מודע לכך שהמועד להגשת בקשה לדיון נוסף נמנה מעת מתן פסק-הדין ולא מיום המצאתו. עוד נטען כי בפסק-הדין של בית המשפט העליון נקבעה הלכה חדשה המצדיקה דיון נוסף.
המשיבים 1, 2 ו- 4 הודיעו על התנגדותם למתן הארכה.
לפי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין ( ולא מיום המצאתו ). "פרק הזמן הקצר" – כך נפסק – "כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" ( בש"א 7155/06
יונה נ' עו"ד יניב אינסל (3.10.2006)). עוד נפסק כי לאור מאפייניו המיוחדים של הליך הדיון הנוסף, הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד תיושם באופן דווקני ונוקשה (ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (13.9.2009)).
בענייננו, כאמור, פסק-הדין ניתן ביום 17.2.2014, ומכאן שהמועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף חל בתאריך 4.3.2014. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 11.3.2014, כלומר מדובר באיחור משמעותי (בעיקר בהתחשב בכך שמדובר בהליך של דיון נוסף ובפרק הזמן הקצר הקבוע בדין להגשת הליך זה). הנימוק המונח ביסוד הבקשה הוא חוסר מודעות למועד שבו מתחיל להימנות פרק הזמן להגשת בקשה לדיון נוסף, זאת "בשל חילופי ייצוג". אולם, טיעון זה מעורר קושי.
ראשית , הדין בעניין מועד הגשתו של הליך בקשה לדיון נוסף הוא מושרש וותיק, וככלל אין בטענה בדבר טעות לגבי דין זה, כשלעצמה, כדי להוות "טעם מיוחד". שנית , הטענה הובאה בכלליות רבה, ללא הסבר מפורט ומשכנע. בהקשר זה יש לזכור, כי המבקש היה מיוצג על-ידי עורך-דין במסגרת ההליך, ומעבר לכך, מן התצהיר המצורף לבקשה עולה כי הטיפול בפסק-הדין לאחר שנתקבל היה בידי היועץ המשפטי של המבקש. על רקע זה, טענה כללית כי "בשל חילופי הייצוג המוסד לביטוח לאומי לא היה מודע...", אין בה די כדי להצדיק מתן ארכה, וודאי בשים לב לסטנדרט הקפדני והדווקני הנקוט כשמדובר בבקשה לדיון נוסף. שלישית , התנהלותו של המבקש, כפי שעולה מן הבקשה, אינה משקפת את הזריזות הנדרשת מבעל-דין השוקל לבקש דיון נוסף. כך, גם אם פסק-הדין הומצא למבקש ביום 24.2.2014, אין כל הסבר מדוע הפנייה לעורך-הדין הנוכחי נעשתה רק ביום 9.3.2014, ומה נעשה בתקופת הביניים (פרט לעיון בפסק-הדין).
לאור האמור, לא שוכנעתי בקיומו של "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת, ואיני נזקק לשאלה אם אמנם – כטענתו של המשיב – נמסר לבא-כוחו הקודם של המבקש על-אודות פסק-הדין כבר ביום 17.2.2014 או ביום 18.2.2014. עוד אוסיף, כי פסק-הדין של בית המשפט העליון ניתן פה-אחד, ומדובר היה בהליך ב"גלגול שלישי". עובדה זו משליכה על הסיכוי למתן דיון נוסף, וזאת בלי לקבוע מסמרות.
לאור האמור, משלא ביסס המבקש "טעם מיוחד" כנדרש בדין, אין בידי להיעתר לבקשה, והיא נדחית בזאת. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1 ו- 4 בסכום של 1,500 ₪ לכל אחד מהם.
ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ד (2.4.2014).
גיא שני
, שופט
ר ש ם