בש"א 2026/11 שושנה מרום נ. ברכה מוזר

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה שבו נתקבל ערעור שהגישה המשיבה והוחלט על החזרת התיק לבית משפט השלום לצורך בירור מחודש (לפני שופט אחר) של המחלוקת בין הצדדים בנוגע לתשלום התמורה בעסקת מכר דירות.

פסק-הדין ניתן ביום 8.2.2011. המועד להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 10.3.2011. ביום 10.3.2011 שוגרה הבקשה להארכת מועד בפקסימיליה לבית המשפט, אך הבקשה נתקבלה לרישום רק ביום 13.3.2011, לאחר שבא-כוח המבקשת שיגר פקס נוסף ובו מסר כי לא ניתן לקבל את תגובת המשיבה בשל קוצר הזמן. בבקשה להארכת מועד נטען, בכלליות רבה, כי עורך-הדין דן-גור קיבל על עצמו את הייצוג ואת החומר שבתיק רק ביום 9.3.2011, ולכן דרוש לו פרק זמן קצר נוסף (עד ליום 17.3.2011) לשם הגשת בקשת רשות ערעור. המשיבה מתנגדת למתן הארכת מועד (יצוין כי מסיבה לא ברורה הוגשו שתי תגובות מטעם המשיבה, על-ידי שני עורכי-דין שונים).

אין בידי להיעתר לבקשה.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא בתוך שלושים ימים מיום שניתנה ההחלטה (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות ). הארכת המועד טעונה "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות). בענייננו, אין בידי לקבוע כי בוסס "טעם מיוחד" כזה. ראשית, הגם שהבקשה שוגרה ככל הנראה בפקסימיליה ביום 10.3.2011, היא נתקבלה לרישום ביום 13.3.2011, קרי: לאחר חלוף המועד הקבוע בדין. עם זאת, גם אם אניח כי הבקשה הוגשה ביום האחרון להגשת ההליך, אין בכך די בנסיבות המקרה.

כאמור, בית המשפט רשאי להאריך את המועד הקבוע בחיקוק להגשת הליך בהתקיים "טעם מיוחד". ככלל, הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי , פ"ד נ(3) 209 (1996)). לא פעם נפסק כי ככלל, חילופי ייצוג אינם נחשבים נסיבה חיצונית ובלתי-נשלטת המצדיקה פגיעה בזכויות דיוניות של בעל-הדין שכנגד (ראו בש"א 407/10 ד"ר אילנה דיין נ' רס"ן ר' (טרם פורסם, 2.2.2010)).

בענייננו, הבקשה להארכת מועד הוגשה ללא תצהיר. מעבר לכך, מדובר כאמור בבקשה לאקונית, שאין בה כל הסבר לחילופי הייצוג, ואף לא הסבר מדוע חילופי ייצוג אלה נעשו "ברגע האחרון" לפני תום המועד החוקי להגשת בקשת רשות ערעור. היעתרות לבקשה שלפניי משמעותה כי עצם הפנייה לעורך-דין חדש "בדקה ה- 90" תהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד, וזאת אף בנסיבות שבהן חילופי הייצוג המאוחרים כלל לא נומקו, והבקשה אינה נתמכת בתצהיר. לכך לא ניתן להסכים. מעבר לכך אציין כי אין בבקשה שלפניי כל התייחסות לנימוקי ההליך הערעורי ולסיכוייו. יוטעם, כי מדובר בהליך ב"גלגול שלישי", וכי בית המשפט המחוזי לא סתם את הגולל על המחלוקת בין הצדדים אלא החזיר את התיק לבית משפט השלום לבירור מחודש. במצב דברים זה לא נראה כי סיכויי ההליך וחיוניותו שוקלים לטובת קבלת הבקשה שלפניי חרף ההתנהלות הדיונית שפורטה לעיל.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משכך יש להורות על פסיקת הוצאות לטובת המשיבה, אם כי כמובן אין בעובדה שהוגשו שתי תגובות כדי להצדיק פסיקת הוצאות כפולות. בנסיבות העניין תישא המבקשת בהוצאות המשיבה בסכום של 1,000 ₪.