בש"א 6355/19 עיריית אשדוד נ. הלן גלבר

1.

לפניי בקשה מטעם עיריית אשדוד (להלן: העירייה ) להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' דנינו ) מיום 29.8.2019 בת"א 54191-06-18 (להלן: ההחלטה ). המשיבים 6-2 מסכימים לבקשה ואילו המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) מתנגדת לה.

2.

וזהו בקצרה רקע הדברים: המשיבים 6-2 הגישו כנגד המשיבה תביעה בעילות שונות הנוגעות לפעולות שבוצעו על ידי המשיבה כחברת מועצת העירייה. בהחלטה מושא הבקשה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה לפי סעיף 7ג(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ) והכיר בחסינותה כעובדת ציבור מטעם העירייה ביחס לתביעה זו (למעט ביחס לעילה בגין עוולת לשון הרע). בהתאם לכך הורה בית המשפט המחוזי על דחיית התביעה כנגד המשיבה ועל צירופה של העירייה להליך כנתבעת, תחת המשיבה (למעט, כאמור, ביחס לעילה בגין עוולת לשון הרע).

3.

כפי שצוין החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 29.8.2019. אין בפי העירייה כל טענה כי ההחלטה הומצאה לה במועד מאוחר ממועד הינתנה. כמו כן אין בין הצדדים מחלוקת כי בנסיבות אלה המועד האחרון להגשת הליך ערעורי על ההחלטה הינו ביום 6.10.2019. זאת, בהתאם לתקנה 14 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006, הקובעת כי "המועד להגשת ערעור או בקשת רשות לערער לפי הענין, על החלטה של בית המשפט בבקשות לפי סעיפים 7ב(ג) או (ד), ו-7ג(א) לפקודה, הוא 30 ימים מיום מתן ההחלטה". הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 25.9.2019. הבקשה הועברה לטיפולי ביום 2.10.2019. במסגרת הבקשה עותרת העירייה להארכת מועד עד ליום 24.11.2019, וזאת בשל העובדה כי אך ביום 24.9.2019 עלה בידה להסדיר את ייצוגה בהליך הערעורי בידי באי-כוח חדשים אשר לא ייצגו אותה בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי. העירייה מדגישה בהקשר זה כי למן קבלת החלטת בית המשפט המחוזי התקיימו אצלה דיונים על ידי הגורמים הרלוונטיים בנוגע להגשת ההליך הערעורי והתקיימו הליכים שונים לבחירת משרד עורכי הדין שייצג אותה בהליך זה.

4.

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי. הארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי טעונה הצגת "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הטעם המרכזי העומד בבסיס הבקשה שלפניי הינו חילופי ייצוג העירייה במסגרת ההליך הערעורי שהיא מבקשת להגיש. ואולם, חילופי ייצוג אינם מהווים, ככלל, "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך (ראו למשל, בש"א 5590/14 טוויג נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח

(28.9.2014); בש"א 2265/13 אנקונינה נ' נוראלי

(27.3.2013)) ומקובלת עלי בהקשר זה טענת המשיבה כי העירייה לא הציגה פירוט עובדתי מספק באשר לסיבה שבגינה חלפו כארבעה שבועות מעת שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי ועד למועד שבו אושרה ההתקשרות בין העירייה לבין משרד באי-כוחה. טענות העירייה בהקשר זה הועלו באופן כללי ולקוני ומצופה היה מהעירייה להציג תשתית עובדתית מינימלית (מעבר לתצהיר שצורף לבקשה), בדבר "דיונים" ו"הליכים שונים"

שהתקיימו לצורך בחירת משרד עורכי הדין אשר ייצג את העירייה בהליך הערעורי.

5.

מן העבר השני, יש טעם בטענות העירייה בדבר מורכבותו היחסית של ההליך (וזאת מבלי להביע עמדה כלשהי באשר לסיכויי ההליך הערעורי, ככל שיוגש). כמו כן, יש ליתן את הדעת לכך שהבקשה הוגשה בתוך מסגרת הזמנים להגשת ההליך הערעורי. כידוע, אחד השיקולים המרכזיים בבחינתה של בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי מתמקד במידת הסתמכותו של בעל הדין שכנגד על סופיות ההחלטה השיפוטית מושא ההליך הערעורי. על רקע זה קיימת הבחנה בין בקשות למתן ארכה המוגשות בתוך

התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך הערעורי – שאז ההנחה היא כי טרם התגבש אצל המשיב אינטרס הסתמכות לגיטימי על סופיות פסק הדין, לבין בקשות למתן ארכה המוגשות בחלוף

התקופה הקבועה בדין – שאז ההנחה היא כי כבר התגבש אצל המשיב אינטרס הסתמכות כאמור (ראו, ע"א 5608/18 שרעבי נ' ברנע , פיסקה 8 (30.4.2019); כן ראו, רע"א 3776/16 גנים נ' רחל

(15.8.2016); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

164 (מהדורה שלישית, 2012)). בענייננו, בשים לב לכך שבקשת הארכה הוגשה כאמור בתוך המועד להגשת ההליך, הרי שיש בכך כדי לאיין את אינטרס ההסתמכות הלגיטימי של המשיבה על סופיותה של ההחלטה. עוד אוסיף, כי אין בידי לקבוע שאופן התנהלות העירייה נבע מזלזול בבית המשפט או בסדרי הדין ודי אם אציין כי הטענה בדבר חלופי הייצוג לא הועלתה בדקה ה-90 ממש (השוו מנגד, בש"א 2026/11 מרום נ' מוזר

(22.3.2011)).

6.

משאיזנתי בין השיקולים השונים ובשים לב לפגרת סוכות החלטתי להיעתר לבקשת הארכה באופן חלקי וליתן לעירייה ארכה קצובה להגשת ההליך הערעורי וזאת עד ליום 31.10.2019.

לנוכח תוצאה זו יישא כל צד בהוצאותיו.

דבר הארכה יצוין בפתח ההליך ככל שיוגש והחלטתי זו תצורף כנספח.