בש"א 6604/20משפחת י.מ.מ.א.ח בע"מ נ. כוכב נדל"ן בע"מ

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' יקואל ) ב-ה"פ 50852-11-19 מיום 1.6.2020 (להלן: פסק הדין ).

2.

הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 21.9.2020. בבקשה נטען כי למבקשת נודע לראשונה ביום 17.6.2020 על אודות מתן פסק הדין, עת נדרשה להשיב לבקשת המשיבה לחילוט העירבון שהופקד בתיק (על כן, כך נטען, המועד האחרון להגשת ההליך היה ביום 2.8.2020). לטענת המבקשת, הארכת המועד מבוקשת על רקע ניסיונותיה הרבים

להחליף את ייצוגה המשפטי אשר צלחו בסופו של דבר רק לאחר שעלה בידה לגייס את המימון הדרוש לשם כך. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בא-כוחה אשר נטל את ייצוגה בהליך דנן שהה בבידוד "עד הימים האחרונים עקב חשיפה לחולה מאומת" ולפיכך התעכב הטיפול בהליך. עוד נטען כי נוכח מורכבות ההליך לא היה באפשרותו של עורך-דין אחר במשרדו של בא-כוחה הנוכחי לקדם את הטיפול בהכנת הודעת הערעור. כן נטען כי חברת מועצת המנהלים היחידה של המבקשת נאלצה אף היא לשהות ב"הסגר" בשל גילה ומצבה הרפואי שלה ושל בעלה. בנסיבות אלה טוענת המבקשת כי עסקינן "באיחור קל בלבד" בהגשת הערעור, אשר סיכוייו הלכאוריים הינם גבוהים. המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה.

3.

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המועד להגשת ערעור בזכות על פסק-דין הוא ארבעים וחמישה ימים מן היום בו ניתן (ראו תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להלן: תקנות סדר הדין ). בשים לב לכך שהמועד להגשת הערעור נמנה ככלל מעת המצאת פסק הדין לידי בעלי הדין (תקנה 402 לתקנות סדר הדין; וראו, חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי , 161-159 (מהדורה שלישית, 2012)), הרי שיש להידרש בפתח הדברים לשאלה מתי הומצא בענייננו פסק הדין למבקשת. עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי פסק הדין הומצא כדין לידי בא-כוחה הקודם של המבקשת באמצעות משלוח של "הודעה באתר" עוד ביום הינתנו (להמצאה באמצעות "הודעה באתר" ראו: תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין ; כן ראו, בש"א 8839/18

כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") , פיסקאות 9-8 (19.12.2018) (להלן: עניין כהן )). אכן, באפשרותו של בעל דין להוכיח כי לא נשלחה לו הודעה במנגנון "הודעה באתר" וזאת על דרך של הגשת תצהיר (ראו: תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין; עניין

כהן , פיסקה 10;

רע"א 1153/20

פלונית נ' מכבי שירותי בריאות ,

פיסקה 8 (30.4.2020)), ואולם בענייננו לא הועלתה כל טענה בעניין זה במסגרת התצהיר שצורף לבקשה. בנסיבות אלה, יש לראות במועד המצאת פסק הדין באמצעות מנגנון "הודעה באתר" כמועד הקובע לצורך מניין הימים, ומכאן ש המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין היה ביום 16.7.2020. במאמר מוסגר יצוין כי אפילו אלך כברת דרך לקראת המבקשת ואקבע כי יש למנות את המועד להגשת הערעור מיום 17.6.2020, הוא היום בו נודע לה לטענתה לראשונה על אודות פסק הדין (אף שטענה זו לא נתמכה באסמכתא ממשית כלשהיא), הרי שאף לשיטתה שלה המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 2.8.2020, כפי שאף צוין מפורשות בבקשה. הבקשה שלפניי הוגשה כאמור אך ביום 21.9.2020, ובניגוד לטענת המבקשת, מדובר באיחור שאינו זניח כלל ועיקר.

4.

הבקשה הוגשה אפוא באיחור ומכאן הארכת המועד המבוקשת. בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי בהתקיים "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת (תקנה 528 לתקנות סדר הדין). בענייננו, לא מצאתי כי עלה בידי המבקשת להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה. הבקשה להארכת מועד הוגשה כחודשיים ימים לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור, והטעם המרכזי העומד בבסיסה הוא כי האיחור האמור נבע בשל החלפת ייצוגה של המבקשת. ואולם, על-פי ההלכה הנוהגת, חילופי ייצוג, כשלעצמם, אינם בגדר נסיבה בלתי נשלטת או בלתי צפויה מראש, ולפיכך ככלל אין בחילופי ייצוג כשלעצמם כדי לגבש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי (ראו למשל, בש"א 2265/13 אנקונינה נ' נוראלי

(27.3.2013) ; בש"א 5590/14 טוויג נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח

(28.9.2014); בש"א 7331/20 ש.י. מיטב השקעות ייזום ובניין נ' יעד חברה לדלק בע"מ

(27.10.2020)).

לא מצאתי טעם מבורר לסטות מכלל זה במקרה דנן. אבהיר, כי עיקר טענותיה של המבקשת בהקשר זה הועלו באופן לקוני וכך למשל המבקשת, אשר הייתה מיוצגת בהליך קמא, לא פירטה מתי פנתה לראשונה לבא-כוחה הנוכחי (בהינתן העובדה כי ידעה, כך לטענתה, על אודות פסק הדין רק ביום 17.6.2020). זאת ועוד לא ניתן הסבר מבורר מדוע המתינה המבקשת פרק זמן כה ממושך לצורך הסדרת ייצוגה בערכאת הערעור: מן החומר שצירפה המשיבה עולה כי הסדרת הייצוג הושלמה ביום 2.8.2020 והודעה על כך נמסרה לבית המשפט המחוזי ביום 20.8.2020 בדרך של הגשת ייפוי כוח מיום 2.8.2020; המבקשת מנגד טוענת כי חילופי הייצוג הושלמו שבועיים ימים לפני הגשת הבקשה; כך או אחרת מדובר בפרק זמן משמעותי ביותר ולכך לא ניתן הסבר ממשי ויובהר כי טענותיה הכלליות של המבקשת בהקשר זה, לרבות הקשיים שבהם נתקלה לגייס כספים לצורך הסדרת ייצוגה בערכאת הערעור, אינן עומדות בדרישת הפירוט והתיעוד הנדרשים בכגון דא (ראו והשוו, בש"א 2026/11 מרום נ' מוזר

(22.3.2011); בש"א 7349/19 וחש נ' מדמוני

(4.12.2019)).

5.

זאת ועוד, הבקשה שבכותרת הוגשה כחודש לאחר שבא-כוח המבקשת החל לייצגה בבית המשפט המחוזי; וכחודש וחצי לאחר שנחתם ייפוי הכוח שהוגש לבית המשפט המחוזי וחשוב לציין כי במהלך שלושים הימים שקדמו להגשת הבקשה שלפניי הגיש בא-כוחה החדש כתבי בי-דין שונים לבית המשפט המחוזי. על רקע זה הרי שאפילו הייתי מקבל את טענת המבקשת כי חילופי הייצוג עשויים היו להצדיק הארכת מועד להגשת ההליך הערעורי, לא הוצג כל הסבר ממשי ומבוסס מדוע בקשת הארכה שלפניי הוגשה אך ביום 21.9.2020. בעניין אחרון זה העלתה כזכור המבקשת טענות שונות הנוגעות למצבה הרפואי וכן באשר לבידוד הביתי שבו שהה בא-כוחה ואולם טענות אלה, אשר לשיטת המבקשת מסבירות את העיכוב בהגשת הבקשה להארכת מועד, הועלו באופן לקוני ומבלי שנתמכו באסמכתאות מתאימות. כך למשל לא צורף לבקשה תצהיר מטעם בא-כוח המבקשת עצמו המתייחס לפרטים הנוגעים לבידוד בו שהה וכיצד הדבר מנע ממנו או מצד עורך דין אחר במשרדו להגיש לאלתר בקשה להארכת מועד. עוד אציין כי אין בנימוקי הבקשה כדי ליתן הסבר מבורר על אודות הזיקה הנטענת בין מצבה הרפואי של חברת מועצת המנהלים של המבקשת לבין האיחור בהגשת ההליך או בהגשת הבקשה להארכת מועד, באופן המקים "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת (ראו והשוו, בש"א 5222/11 אלעוביד נ' אלפאהום

(14.8.2011)).

6.

מטעמים אלה כולם הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות העניין, תישא המבקשת בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 ש"ח.