בש"א 4854/19 י.מאנע בנייה בע"מ נ. ס.ע. מאגר לברזל בע"מ

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.6.2019 (ע"א 72304-10-18, כבוד השופט י' שינמן ).

2.

ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו: המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה בבית משפט השלום בנתניה. התביעה התקבלה חלקית בפסק דינו של בית המשפט השלום מיום 4.8.2016 (ת"א 50323-09-12, כבוד השופט א' ברנד ). המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ערעור על פסק דין זה של בית משפט השלום. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.6.2017 נקבע כי ההליך יוחזר לבית משפט השלום "[...] כדי שיבחן את התעודות ויחליט לאחר מכן אם יש מקום לשנות מפסק הדין, לבטלו, או להותירו על כנו, וכמובן ינמק את החלטתו" (ע"א 40510-10-16, כבוד השופט א' שילה ) (להלן: פסק הדין מיום 19.6.2017 ). בעקבות זאת, ביום 23.7.2018 ניתן פסק דין משלים על-ידי בית המשפט השלום. בית משפט השלום לא מצא לשנות את תוצאות פסק דינו מיום 4.8.2016 והותירן על כנן. המבקשת הגישה ערעור גם על פסק הדין המשלים (ע"א 72304-10-18). בפסק הדין שניתן בערעור זה בית המשפט המחוזי קבע כי יש להחזיר את התיק פעם נוספת לבית משפט השלום (להלן: פסק הדין מיום 18.6.2019 ).

3.

במסגרת הבקשה, אשר הוגשה ביום 16.7.2019, המבקשת עותרת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 18.6.2019, וזאת עד חלוף 30 ימים מיום שיינתן פסק דין משלים נוסף על-ידי בית המשפט השלום. לטענת המבקשת, יש בהארכת מועד להביא לייעול ההליך, שכן ככל שתתקבלנה טענותיה במסגרת פסק הדין המשלים שעתיד להינתן בבית משפט השלום, יתייתר הצורך בהגשת הליך הערעורי על פסק הדין מיום 18.6.2019.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל דעה כי אין מקום להיעתר להארכת המועד המבוקשת . בפתח הדברים אבהיר כי פסק הדין מיום 18.6.2019 סיים את הדיון בערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 23.7.2019, הוא אינו כולל הנחיה להשבת ההליך לבית המשפט המחוזי, ולכן אין לראות בו "החלטה אחרת" או "פסק דין חלקי" (זאת בניגוד להחלטה שניתנת מכוח תקנה 455 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), ראו והשוו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

131 (מהדורה שלישית, 2012) , כן השוו: בש"א 2026/11 מרום נ' מוזר (22.3.2011) ). לפיכך, המועד להגשת בקשת רשות הערעור הוא יום 18.7.2019 (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי).

5.

המבקשת עותרת כאמור למתן ארכה בת 30 ימים מיום שיינתן פסק הדין המשלים הנוסף על-ידי בית המשפט השלום.

האם מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת? דומני כי התשובה לכך היא בשלילה. אכן, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי קיומו של הליך "תלוי ועומד" אכן עשוי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, אך הכל תלוי בנסיבות העניין. כך, יש לבחון, בין היתר, מהי עוצמת הזיקה בין ההליך התלוי והעומד לבין ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד והאם מדובר ב"אותו עניין"; האם ההכרעה בהליך התלוי והעומד עשויה לייתר את עצם הגשת ההליך הערעורי או להשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר; מהו סוג ההליך התלוי ועומד ומהו סיכוייו; וכן מה מסגרת הזמן המשוערת שבה הוא עתיד להיות מוכרע (ראו: בש"א 9159/04

חשקורי נ' בובליל , פיסקה 2 (20.10.2004);

בש"א 3404/09

עיריית הוד השרון נ' "ניר שיתופי" , פיסקה 5 (26.4.2009)).

בענייננו, קיימת, מטבע הדברים, זיקה בין פסק הדין המשלים שצפוי להינתן על-ידי בית המשפט השלום לבין בקשת רשות הערעור על פסק הדין מיום 18.6.2019 לגביה מתבקשת הארכת מועד. חרף זאת, איני סבורה כי יש בכך כדי להצדיק מתן ארכה להגשת בקשת רשות הערעור. מלבד הטענה כי פסק דינו המשלים של בית משפט השלום עשוי לייתר את ההליך הערעורי, לא מצאתי כל טענה לגופו של עניין לפיה יש בהליך בבית משפט השלום כדי להשפיע על בירורה של בקשת רשות הערעור ככל שתוגש. אזכיר כי שיקולים בדבר הערכת כדאיות של הגשת הליך ערעורי בהתאם לתוצאותיו של הליך תלוי ועומד, אינם מהווים, ככלל, משום "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד (ראו והשוו: בש"א 5238/19 רודד נ' די.בי.אס שרותי לווין (1998) בע"מ , פיסקה 9 (25.9.2019), וההפניות שם). מכל מקום, אני סבורה כי אף שיקולי יעילות דיונית וניצול משאבי שיפוט אינם תומכים בקבלת הבקשה שכן דומני כי ראוי שטענותיה של המבקשת באשר לפסק הדין מיום 18.6.2019 – בו ניתנו הנחיות לבית משפט השלום באשר למתן פסק דין משלים – יישמעו עוד טרם מתן פסק דינו של בית משפט השלום.

6.

נוכח כלל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד עד לאחר מתן פסק הדין על-ידי בית המשפט השלום נדחית. יחד עם זאת, בנסיבות העניין ובשים לב לכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן המאיין את אינטרס ההסתמכות של המשיבה על סופיות הדיון (וממילא המשיבה אף לא טענה להסתמכות כאמור), ניתנת בזאת הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום 18.6.2019 עד ליום 1.12.2019.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ש"ח.