בש"א 3404/09 עיריית הוד השרון נ. "ניר שיתופי"

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת דר' ד' פלפל, סגנית נשיא) שלא לקבל תצהיר שביקשה המבקשת להגיש מטעמה, מאחר שהמצהיר נפטר לפני מועד הגשת התצהירים. הגשת התצהיר התבקשה ביום 12.3.2009, במהלך דיון הוכחות. העניין נדחה לעיון וביום 15.3.2009 ניתנה החלטה מנומקת ומפורטת של בית המשפט, לפיה התצהיר אינו עומד בתנאים הנדרשים לצורך קבלתו כראיה. עם מתן ההחלטה ביקשה המבקשת להציג לבית המשפט אסמכתאות בסוגייה. בית המשפט ציין כי הוא נכון "לקרוא את פסקי הדין ללא כל התחייבות". הבקשה שלפניי הוגשה ביום 22.4.2009. התבקשה בה ארכה להגשת בקשת רשות ערעור עד לאחר שתתקבל החלטה בבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש, המוגשת במקביל בימים אלה. המבקשת טענה כי המתינה להחלטה משלימה של בית המשפט, אולם זו לא ניתנה אף לאחר פגרת הפסח ועד למועד הגשת בקשה זו. לפיכך בכוונתה לפנות בימים אלה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיין מחדש בהחלטה. הבקשה להארכת מועד מוגשת, כך נטען, למען הזהירות, על מנת שלא תמנע מן המבקשת האפשרות לערעור על ההחלטה מיום 15.3.2009. לשיטתה, מתן הארכה נחוץ על מנת למנוע הליכים מקבילים ועל מנת לחסוך בזמן שיפוטי. המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור קבוע בחיקוק, ולפיכך נדרש טעם מיוחד על מנת ליתן ארכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נקודת המוצא היא כי יש להגיש את ההליך במועד. יחד עם זאת, קיימות נסיבות בהן מוצדק להאריך את המועד, נוכח קיומו של הליך "תלוי ועומד" באותו העניין. יש בכך טעם במקרים בהם ההכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת ההליך או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר. בנסיבות אלו, יש יסוד להניח כי הארכת המועד תטיב לא רק עם בעל הדין המבקש להאריך את המועד אלא גם עם בעל הדין שכנגד, והיא יכולה להיות מוצדקת גם מטעמים של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי (ראו, בש"א 9159/04 חשקורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)). עם זאת, אין מ דובר בהארכת מועד אוטומטית. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. בהקשר זה ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ולעוצמת הזיקה בינו לבין ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד. ישנה גם חשיבות לסיכויי ההליך התלוי ועומד, כמו גם למסגרת הזמן המשוערת בה הוא עתיד להיות מוכרע.

3.

על יסוד אמות מידה אלה, יש לבחון את נסיבות העניין שבפנינו. בכוונת המבקשת להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, אך זו טרם הוגשה. לבקשה שלפניי לא צורפה טיוטא של בקשה כאמור, ולא הוצגו הטיעונים שבכוונת המבקשת להעלות במסגרת בקשה לעיון חוזר. משכך, אין לפני תשתית המאפשרת לקבוע כי הבקשה לעיון חוזר מגלה סיכוי ממשי, במיוחד בשים לב לנטל הכבד הרובץ על בעל דין המבקש עיון חוזר. ככלל, אם סבור בעל דין כי נפלה טעות בפסק הדין, עליו להגיש הליך ערעורי במועד (השוו, בש"א 5012/01 יעקובוביץ נ' לרנר (לא פורסם, 11.7.2001). יחד עם זאת, הפנייה לבית משפט זה נעשתה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 15.3.2009. נמצא, כי למשיבים טרם התגבש אינטרסים מוגן לסופיות ההתדיינות בסוגיה של הגשת התצהיר. במצב דברים זה באתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר למבקשת להגיש את ההליך תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.