בש"א 5328/19 טל רודד נ. די.בי.אס שרותי לווין (1998) בע"מ

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.6.2019 בת"צ 3468-09-14 (להלן: ההחלטה ).

2.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור תובענה כייצוגית בטענה כי המשיבה משגרת הודעות פרסומת למנוייה מבלי שקיבלה את הסכמתם מראש ותוך הפרה של כללי הרישיון שלה ושל הסכם ההתקשרות בינה ובין מינוייה. בהחלטתו מיום 25.6.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה בחלקה במובן זה שאישר את הגשתה של תובענה ייצוגית בעילה של הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת ו- הרכיב המקבל ), ויחד עם זאת דחה את הבקשה ככל שהיא נוגעת לעילות מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: העילות הנוספות ו- הרכיב הדוחה ).

3.

ביום 16.7.2019 הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור נגד הרכיב המקבל (בר"ע 4843/19; להלן: בקשת רשות הערעור ). ביום 11.8.2019 הוגשה הבקשה שלפניי, להארכת המועד להגשת ערעור נגד הרכיב הדוחה בהחלטה, וזאת עד לאחר 30 ימים ממתן ההכרעה בבקשת רשות הערעור.

4.

לטענת המבקשים, הם מעוניינים להגיש ערעור על הרכיב הדוחה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אך זאת רק במקרה שבו תתקבל בקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים. המבקשים טוענים כי בנסיבות אלה העובדה שבקשת רשות הערעור עודנה תלויה ועומדת מצדיקה את מתן הארכת המועד להגשת ערעור וזאת מכיוון שייתכן כי הצורך בהגשת הערעור יתייתר ככל שתידחה בקשת רשות הערעור. בהמשך לכך טוענים המבקשים כי הארכת המועד עשויה להוביל לחיסכון הן במשאבי הצדדים והן במשאבי שיפוט. המבקשים מוסיפים ומציינים כי הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור, כך שלא נוצרה אצל המשיבה הסתמכות על סופיות הדיון.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

5.

להשלמת התמונה אציין כי בהחלטתי מיום 24.9.2019 הוריתי על הארכת מועד ארעית להגשת ערעור על ההחלטה, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה וביתר החומרים שהונחו לפניי באתי לכלל דעה כי דינה להידחות.

7.

נקודת המוצא היא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בדין, וזאת לשם השגת יעילות, ודאות, סופיות ההליך ושוויון בין בעלי הדין. בנוסף, הקפדה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הכרחית לניהולה של מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה. בצד זאת, ניתן להאריך את המועדים הקבועים בהתקיים "טעמים מיוחדים" שיירשמו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). קיומו של הליך "תלוי ועומד" עשוי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, והכל תלוי בנסיבות העניין. בכלל זה יש לבחון מה עוצמת הזיקה בין ההליך התלוי והעומד לבין ההליך שלגביו מתבקשת הארכת המועד והאם מדובר ב"אותו עניין"; האם ההכרעה בהליך התלוי והעומד עשויה לייתר את עצם הגשת ההליך הערעורי או להשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר ; מהו סוג ההליך התלוי ועומד ומהם סיכוייו; וכן מהי מסגרת הזמן המשוערת שבה הוא עתיד להיות מוכרע ( ראו: בש"א 9159/04 חשקורי נ' בובליל , פיסקה 2 (20.10.2004) ; בש"א 3404/09

עיריית הוד השרון נ' "ניר שיתופי" , פיסקה 5 (26.4.2009); בש"א 7224/18 גרינברג נ' אסף מרקס-כונס הנכסים , פיסקה 12 (15.11.2018)).

8.

בענייננו, אין חולק כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור וכי למשיבה לא התגבש אינטרס לסופיות ההליך. ואולם, יש להמשיך ולבחון האם הגשתה של בקשת רשות הערעור מהווה "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד להגשתו של הערעור. אני סבורה כי התשובה לשאלה זו שלילית.

9.

אכן, בין בקשת רשות הערעור לבין הערעור שמתבקשת הארכת מועד להגשתו קיימת זיקה מסוימת, טבעית, וזאת בשל כך ששני ההליכים מופנים כלפי אותה החלטה (על אף שכל אחד מהם מופנה כנגד רכיב אחר שלה). יחד עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות העניין אין די בהגשתה של בקשת רשות הערעור נגד הרכיב המקבל כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת ערעור נגד הרכיב הדוחה. טענת המבקשים כאמור היא כי ככל שתידחה בקשת רשות הערעור הם יוותרו על הגשת הערעור, ואילו ככל שבקשת רשות הערעור תתקבל הם יעמדו על הגשתו. היינו, טענות המבקשים מתמקדות בכך שההכרעה בבקשת רשות הערעור תשפיע על האופן בו הם מכלכלים את צעדיהם המשפטיים, וליתר דיוק על שאלת הכדאיות – מנקודת מבטם – בהגשתו של הערעור. ודוק, אין לפניי כל טענה – ואף לא התרשמתי בעצמי – כי עשויה להיות להכרעה בבקשת רשות הערעור השפעה עניינית-מהותית על הצורך בהגשת הערעור או על האופן שבו הוא יידון. על פני הדברים נראה כי בבסיס בקשת הארכה עומדים שיקולי כדאיות או שיקולים טקטיים גרידא, ואולם לא די בשיקולים מסוג זה כדי להעניק ארכה להגשת הליך ערעורי. לא למותר לשוב ולהדגיש כי בקשת רשות הערעור מכוונת נגד אישור של הגשת תובענה ייצוגית בעילה לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, ואילו הערעור שמתבקשת ארכה להגשתו עתיד להיות מכוון נגד דחיית הבקשה להגשת תובענה ייצוגית בעילות הנוספות.

אם כן, נסיבות אלה, בהן בקשה להארכת מועד מוגשת משיקולים טקטיים של הערכת כדאיות הגשת ההליך הערעורי בהתאם לתוצאה של הליך ערעורי אחר תלוי ועומד, אינן מהוות לדידי "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד להגשת ההליך הערעורי (ראו והשוו: בש"א 5398/02

הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' בהרב ביטוחים סוכנות לביטוח אלמנטרי (1995) בע"מ

(28.8.2002) ;

בש"א 2760/09 אספדי נ' אבו רקושה , פיסקה 2 (16.4.2009); בש"א 2958/10 פנינת הר נוף - חברת נאמנות בע"מ נ' DRY MILS LTD , פיסקה 3 (20.5.2010); בש"א 7350/10 קונר נ' אבני (24.10.2010 ); בש"א 3641/16 פלוני נ' פלוני (22.11.2016)).

10.

זאת ועוד, אף שיקולים של יעילות דיונית וניצול נכון של משאבי שיפוט אינם מובילים בהכרח לקבלת הבקשה. אכן, ייתכן שהארכת המועד הייתה חוסכת את הגשתו של ערעור במקרה שבו בקשת רשות הערעור הייתה נדחית (וזאת בהתחשב בהצהרת המבקשים). יחד עם זאת, כפי שציינה המשיבה בצדק, מתן הארכת מועד להגשת הערעור עשויה להוביל לכך שבית משפט זה ידון בשני הליכים ערעוריים שונים על אותה החלטה, וזאת במקרה בו תתקבל בקשת רשות הערעור. תרחיש זה, של דיון כפול בהליכי ערעור על אותה החלטה של בית המשפט המחוזי, עשוי לגרום כאמור לבזבוז של משאבי שיפוט.

11.

בהתחשב באמור לעיל לא ראיתי להורות על הארכת המועד להגשת ערעור עד לאחר שתינתן הכרעה בבקשה רשות הערעור. יחד עם זאת, ובהתחשב בכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת הערעור, ניתנת הארכת מועד להגשתו של הערעור עד ליום 10.10.2019.

החלטתי זו תצוין בפתחו של הערעור ככל שיוגש ותצורף לו כנספח.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ש"ח.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים לאלתר ותוודא את הגעתה גם באמצעות הטלפון.