בש"א 2244/16 שלמה אדרי נ. מדינת ישראל- משרד הביטחון

1.

ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי בש"א 7395/15-ג' מיום 18.11.2015, במסגרתו נדחתה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטת הרשם מיום 5.11.2015, אשר בגדרה נדחתה בקשתו להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

2.

ביום 18.11.2015

דחה הרשם את בקשתו של המערער לעיון חוזר, וזאת משום שהבקשה לא העלתה עילה שבדין שיש בה כדי להצדיק את קבלתה, כגון שינוי נסיבות מהותי. הרשם הוסיף כי גם לגופם של דברים אין מקום לשנות מן התוצאה אליה הגיע בהחלטה הקודמת, וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית , סיכוייה הנמוכים של בקשת רשות הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתה; ושנית , מאחר שגם לאחר עיון בבקשה ובמסמכים שצורפו, הרשם לא שוכנע כי קיים הסבר מבורר ביחס למלוא תקופת האיחור. יצוין, כי לבקשת המערער לעיון חוזר צורפה אסופת מסמכים רפואיים הנוגעים למצבה הרפואי של אשתו, אשר עמדו בפני הרשם עת נתן את החלטתו.

3.

מכאן הערעור שלפני. המערער טוען כי נפלה בידי הרשם טעות בהבנתו את המסמכים הרפואיים שהגיש ביחס לאשתו, וכי טעות זו היא הסיבה לקביעתו כי לא ניתן הסבר מספק ביחס לאיחור בהגשתו את בקשת רשות הערעור. המערער מוסיף וטוען כי מצבה הרפואי של אשתו אף החמיר לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, המערער צירף לערעורו מסמכים נוספים אשר לגישתו מוכיחים כי היה צמוד לאשתו במשך "תקופת האיחור".

4.

לאחר שעיינתי בערעור ובנספחים המצורפים לו – וכן במסמכים שהגיש המערער ביום 2.5.2016 – ולאחר שקראתי בקפידה את החלטת הרשם, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

5.

כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)) .

החלטת הרשם מנומקת, ומוסבר בה מדוע בקשתו של המערער אינה מצדיקה עיון חוזר בהחלטתו, כמו גם אינה מצדיקה לסטות מן התוצאה המקורית אליה הגיע. כאמור, סבורני כי צדק הרשם בהחלטתו לדחות את בקשתו של המערער לעיון חוזר, ולא מצאתי בהחלטתו פגם המצדיק התערבות. אמנם המערער הוסיף בערעורו אסמכתאות נוספות לתמיכה בעמדתו, אך לא מצאתי כי די בהם כדי להצדיק התערבות בהחלטת הרשם.

6.

עם כל ההבנה למצבו של המערער, דין הערעור להידחות.