פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
2263/13 - ה'
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. שרון דגודגה
2. מירב דגודגה
הודעת הבהרה מטעם המבקשת מתאריך 11.8.2013
בשם המבקשת:
עו"ד מורן סולקי
החלטה
1.
לפני הודעה מטעם המבקשת שהוכתרה כ"הודעת הבהרה בהולה בהתאם להחלטה מיום 31.07.13" – החלטה אשר בגדרה כתבתי, בין היתר, את הדברים הבאים:
"טענות המבקשת בדבר מצבה האישי והכלכלי עמדו לנגד עיני בעת ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין והיוו את אחד השיקולים שבהם התחשבתי במישור של "מאזן הנוחות" בין הצדדים – וזאת למרות שטענותיה של המבקשת לא נתמכו בתצהיר מטעמה ובאסמכתאות כנדרש. גם לבקשות שלפני לא צורפו אסמכתאות מתאימות להוכחת המצב הכלכלי הנטען של המבקשת, או של בני משפחתה, או לקיומם של ניסיונות כלשהם מצידה (או מצד מי מטעמה) לגייס את סכום העירבון שנקבע כתנאי לעיכוב הביצוע.
בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להיעתר לבקשותיה הנוכחיות של המבקשת – שיש בהן משום ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" לבקשה לעיכוב ביצוע ולפתוח אותה לדיון מחודש, לאחר שהוכרעה (...) – מבלי שחל שינוי נסיבות רלבנטי העשוי להצדיק זאת".
2.
הדברים הנ"ל נכונים גם ביחס לבקשתה הנוכחית של המבקשת. שוב מנסה המבקשת לערוך "מקצה שיפורים" לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. כעת טוען בא-כוחה של המבקשת כי: "ככל הנראה עקב טעות מחשובית ו/או טעות אנוש , לא הוכנסו האסמכתאות התומכות במצבה הכלכלי של המבקשת ו/או של בני משפחתה העומדים לצידה, ולכן מצ"ב בשנית..." (ראו: סעיף 2 לבקשה; ההדגשות שלי – ח"מ ).
3.
לכאורה מדובר בטענת-סרק . ה"אסמכתא" התומכת, כביכול, בטענות בדבר מצבה הכלכלי של המבקשת (תדפיס תנועות אחרונות בח-ן ע"ש המבקשת) נושאת את התאריך 29.07.13 – המאוחר בכ-20 ימים (!) ממועד הגשת בקשותיה הקודמות של המבקשת. ממילא לא ניתן היה להכלילה בבקשות הנ"ל. די היה בכך כדי להביא לדחיית הבקשה הנוכחית. למעלה מן הדרוש אציין כי לאחר עיון באסמכתאות שצורפו (אשר, בשקידה ראויה, לא היתה כל מניעה להשיגן ולצרפן מלכתחילה לבקשה לעיכוב ביצוע) – לא ראיתי לשנות מהתנאים שנקבעו בהחלטתי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין.
4.
אילו הנטען בסעיף 2 לבקשה היה בגדר פליטת קולמוס, או מעידה חד-פעמית של המבקשת, או של בא-כוחה – ניחא. אלא שעיון בבקשות הקודמות שהוגשו מטעם המבקשת ובהחלטות השונות שניתנו בגדריהן מלמד כי מדובר, לכאורה, בשיטה. פעם אחר פעם עושים באי-כוחה של המבקשת דין לעצמם, ומעלים, בשמה, טענות שונות, ללא תימוכין כנדרש – באופן המעיד, על פני הדברים, למרבה הצער, על זלזול בהליכי המשפט המתנהלים בעניינה של המבקשת ובהחלטות השיפוטיות שניתנו בגדרם (עיינו, לדוגמא: פיסקאות: 3, 5, 6, 7, 22, 24, 25 לפסק-הדין, מושא הערעור; החלטת בית המשפט קמא הנכבד, מתאריך 11.3.2013, פיסקאות 1 ו-3; החלטת הרשם ג' שני מתאריך 27.3.2013; החלטת הרשם ג' שני מתאריך 21.4.2013; החלטת הרשם ג' שני מתאריך 24.4.2013; החלטתי מתאריך 26.6.2013, בפיסקה 21; החלטת הרשמת ל' בנמלך מתאריך 18.7.2013; החלטתי מתאריך 31.7.2013, שנזכרה לעיל).
זאת ועוד – אפילו בגדרי הבקשה הנוכחית, לא צורפו כל האסמכתאות הנזכרות בה. כך, בעוד שבתצהירו של עו"ד נחום, המצורף כנספח א' לבקשה נכתב: "מצ"ב אסמכתאות להוכחת מצבה הכלכלי הנטען של המערערת שכוללות: אשור המ.ל.ל. ואישורי בנק" – צורף, בהקשר זה, לבקשה, דף אחד (בלבד) של תנועות אחרונות בח-ן ע"ש המבקשת (להבדיל מ"אישורי בנק" (לשון רבים)), ואילו "אשור המ.ל.ל" הנטען – נפקד כליל.
התנהלות כזו, כפי שמתוארת לעיל, עלולה להביא – לאחר מתן זכות טיעון –להטלת הוצאות אישיות על עורך הדין המייצג, לטובת אוצר המדינה ( עיינו:
החלטת חברי, הנשיא א' גרוניס ,
ב-רע"א 6023/12 לבל נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (8.4.2013)).
5.
בנסיבות הנ"ל – דין הבקשה להידחות , וכך אני מורה.
ניתנה
היום, ה' בתשרי התשע"ד (9.9.2013).
ש ו פ ט