בש"א 3020/01 סימבר מסחר והובלות בע"מ נ. חברת רונדה מט בע"מ (בפירוק)

ביום 17.4.01 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. מתוך הבקשה ניתן היה להבין כי הבקשה הוגשה בגדרי התקופה בה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור. בנסיבות אלה, העברתי את הבקשה לתגובת המשיבה תוך ציון כי "ניתנת ארכה עד להחלטה בבקשה".

ביום 3.5.01 הגיש המשיב את תגובתו. המשיב ציין כי הבקשה אינה מגלה טעם מיוחד למתן ארכה, ומתוך פירוט הדברים ניתן היה להניח שהבקשה הוגשה בחלוף המועד. על יסוד זה, דחיתי את הבקשה להארכת מועד.

המבקשת פנתה פעם נוספת לבית המשפט ביום 8.5.01. המבקשת הבהירה כי בקשתה ליתן לה אורכה הוגשה "בטרם חלף המועד החוקי להגשת בקשת רשות הערעור". המבקשת ציינה כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה שלא במעמד בעלי הדין.

על יסוד דברים אלה, התלתי את ההחלטה בדבר דחיית הבקשה, שכן ברור היה שזהו אחד המקרים המחייב עיון מחודש, נוכח העובדה שההחלטה נסמכה על נתונים בלתי מבוססים, בנוגע לשאלה אם בעת הגשת הבקשה כבר חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בהתאם לכך, הוריתי לבעלי הדין להגיב לשאלה זו.

המשיבה אינה חולקת, למעשה, על כך שהבקשה אכן הוגשה בגדרי התקופה. ואולם, לשיטתה, עובדה זו אינה מעלה או מורידה, ואין בה כדי להוות נימוק המצדיק סטיה מן ההחלטה הקודמת.

בפועל, העובדה שהבקשה הוגשה בגדרי התקופה היא בעלת משמעות, ועולה כדי טעם מיוחד. כאשר ניתנה למשיב בערעור הודעה על הכוונה להגיש ערעור, יש בהודעה כזו כדי לשלול התגבשותה של "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים (בש"א 2108/99 עיזבון המנוח סמואל ואח' נ' אלינא אוריאלי , תקדין עליון בכרך 2000 (1), 487). במצב דברים זה, הרי עצם ההודעה יחד עם נימוקים נוספים המסבירים את פשר האיחור בהגשת הבקשה, יכולים לעלות כדי טעם מיוחד.

זהו מצב הדברים כאן. הבקשה הוגשה בטרם חלף המועד. פורטו בה נתונים המסבירים את הקשיים עמם היה על המבקשת להתמודד, לצורך הגשת הבקשה. בנסיבות אלה, היה מקום לעיון חדש בהחלטה, עיון המוביל למתן האורכה. הבקשה תתקבל לרישום.