בבית המשפט העליון
בש"א
3065/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
דוד רויטמן
נ
ג
ד
המשיב:
יפים פלדמן
ערעור על החלטת כב' הרשמת ד' כהן-לקח מיום 28.3.2010
פסק-דין
1.
במוקד הערעור המונח לפני, החלטתה של הרשמת ד' כהן-לקח מיום 28.3.10 הדוחה את בקשת המערער להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 2466/10).
הבקשה האמורה נסובה סביב פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.10.2007, ובו נדחה ערעור שהגיש המערער נגד פסק דינו של בית משפט השלום, לפיו חויב המערער לפצות את המשיב בגין לשון הרע.
המערער מעלה טיעונים מספר לפיהם יש לקבל את ערעורו. ראשית, חולק המבקש על קביעת הרשמת לפיה בקשת רשות ערעור שהגיש בעבר על פסק דינו האמור של בית המשפט המחוזי (רע"א 10710/07) נמחקה מחמת חוסר מעש (להלן " הבקשה הראשונה" ). עוד טוען המערער כי על אף שחלפו כשנתיים וחצי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הרי שמשעה שלא היה בידיו לשלם אגרה ולהפקיד עירבון במסגרת הבקשה הראשונה, לא התקיים בה כל דיון ולפיכך שגתה הרשמת בקבעה כי האינטרס הציבורי בדבר סופיות הדיון ואינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד ייפגעו אם תינתן רשות ערעור כאמור. לבסוף טוען המערער כי אין המדובר בערעור ב"גלגול שלישי" וכי סיכויי ההליך אינם נמוכים כפי שקבעה הרשמת.
2.
מהאמור עולה שהמערער מעלה שתי טענות. אתייחס אליהן כסדרן. באשר לטענה הראשונה לפיה לא נמחקה הבקשה הראשונה מחמת חוסר מעש – הדבר אינו נכון מבחינה עובדתית. ביום 18.5.08 קבעה הרשמת ג' לוין כי על המערער להמציא לבית המשפט אסמכתאות שונות. בחלוף חודש ימים, ביום 17.6.08, ולאחר שהמערער לא מילא אחר ההחלטה, ניתנו למערער 5 ימים נוספים לקיום ההחלטה כאמור, תוך מתן אזהרה לפיה ההליך עלול להימחק מחמת חוסר מעש. אולם, גם כעבור 30 ימים נוספים לא מילא המערער אחר ההחלטה האמורה, ואף לא העלה כל טעם בגינו אין למחוק את הבקשה. לפיכך נמחקה הבקשה הראשונה. יודגש שהמערער לא העלה כל טענה מדוע אין למחוק את הבקשה מחוסר מעש על פי הזמן שהוקצב לו על ידי בית המשפט. רוצה לומר, הקביעה בדבר חוסר מעש נגזרת מאי העשייה של המערער.
ביחס לטענה השנייה של המערער לפיה אין לקחת בחשבון את התקופה שלא התקיים דיון לצורך האיחור בהגשת הבקשה, הרי שגישה זו מנוגדת לפסיקה ולהגיון. הדין אינו מחריג את ספירת מניין הימים באופן שכזה, ואף אין כל הצדקה מבחינת מדיניות שיפוטית לעשות כן. אל מול זכותו של צד ליומו בבית המשפט, עומד אינטרס הצד שכנגד להסתמכות על פסק הדין שניתן לטובתו. אמנם, ייתכן כי המערער חש כי לא אמר עוד את "המילה האחרונה", אך אין בכך כדי לפגוע במשיב, כשנתיים וחצי לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הדברים נכונים ביתר שאת מקום בו אינטרס ההסתמכות גבר עקב מחיקת הבקשה הראשונה לרשות ערעור מחמת חוסר מעש. האמור נכון לא רק באשר לתקופת האיחור בהגשת הבקשה, אלא גם לזכותו הלגיטימית של הצד שכנגד לטעון טענה בדבר הסתמכות על פסק הדין ובדבר סופיות הדין. התקופה היא תקופה ארוכה ביותר והמערער לא הצביע על כל "טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד, כמתבקש בתקנה 528 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 .
עוד יצוין כי המערער לא הביא כל ראיה התומכת בטענתו, לפיה סיכויי ההליך אינם נמוכים כפי שקבעה הרשמת, פרט לציטוט סעיף החוק הרלוונטי. אף אם פרשנות הערכאות הקודמות לסעיף הנ"ל אינה מקובלת על המערער – אין בכך כדי לשנות מקביעתה של הרשמת בדבר סיכויי ההליך. סעיף 13(5) ל חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 , אליו התייחס המערער, עניינו ההגנה על דברים שפורסמו במהלך הליך משפטי. דא עקא, בית משפט השלום דחה טענה זו מבחינה עובדתית. כמו כן, אין ספק כי בענייננו אכן מדובר בערעור ב"גלגול שלישי". ראשית ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, לאחר מכן ניתן פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה, ומשכך ההליך כאן הינו הליך ב"גלגול שלישי". כלל נקוט הוא מלפנינו כי סיכוייו של הליך שכזה אינם מן הגבוהים.
אמנם, ניתן להניח כי העניין הנדון חשוב למערער, אך הסוגיה אינה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, כנדרש כדי לזכות בבקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו פסק הדין המנחה בנדון, ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3)123 (1983)).
3.
הערעור נדחה. משלא נדרשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ה בחשוון התשע"א (2.11.2010).
ש ו פ ט