פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
3179/16
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
המבקשים:
1.
מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל
2. מדינת ישראל - משרד התיירות
נ ג ד
המשיבים:
1.
לקסן ישראל בע"מ
2. אלכסנדר טסלר
בקשה להעברת מקום דיון מיום 14.4.2016
בשם המבקשים: עו"ד
האני טרודי
בשם המשיבים: עו"ד
ערן פלס; עו"ד ציפורה רקנטי;
עו"ד
אליאב ניימן
החלטה
לפניי בקשה להעברת מקום דיון ב-ת"א 51143-01-16 מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בתביעתם טוענים המשיבים, כי המבקשים הפרו לכאורה הבטחה שלטונית להתקשר עם המשיבים בהסכם הרשאה לתכנון חלקת מקרקעין המצויה בדרום הארץ, בפטור ממרכז. לטענת המבקשים, מירב הזיקות הן למחוז הדרום מאחר ששם נמצאת חלקת המקרקעין; ומכיוון ש העדים הרלוונטיים ובאי-כוח המבקשים מתגוררים שם. עוד מציינים המבקשים כי המשיבה 1 היא חברה פרטית הרשומה אף היא בדרום הארץ (באילת) ואילו המשיב 2 כלל אינו תושב הארץ.
המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה להעברת מקום הדיון. לטענתם, מירב הזיקות הן למרכז הארץ, בעוד שהזיקה היחידה שקושרת את התובענה לדרום הארץ היא מיקום החלקה. ואולם, עסקינן בתובענה כספית ולא בתובענה שעניינה אכיפת חוזה מקרקעין, כך שמיקום החלקה – לא הוא הנותן כאן. עוד בהקשר זה, טוענים המשיבים כי ההתדיינות בנוגע להסכם כלל לא נעשתה מול השלוחה הדרומית של רשות מקרקעי ישראל, כי אם מול ההנהלה שלה, שמשרדיה ממוקמים בירושלים. כמו כן, הישיבות בין הצדדים נערכו, רובן ככולן, בתל אביב-יפו, שם גם מתגוררים כל העדים מטעמם; ועוד מציינים המשיבים כי רבים מהעדים מטעם המבקשים מתגוררים במרכז ולא בדרום הארץ, בניגוד לנטען בבקשה. לבסוף, סבורים המשיבים כי אין הצדקה לשלול מהם כתובעים את היתרון המוענק להם בבחירת המקום שבו תתברר התובענה.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אין חולק אמנם , כפי שנפסק לא אחת , כי הסמכות לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, היא להעביר את מקום הדיון בעניין מסוים למחוז אחר, חרף קיומה של סמכות מקומית הנתונה לבית המשפט המקורי, ולא בשל היעדרה של זו ( בש"א 2126/13 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' וקנין (24.3.2013); בש"א 4385/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלאטרש
(11.6.2012)). עם זאת, בענייננו המבקשים לא עמדו בנטל להראות שמאזן הנוחות מטה את הכף להעברת מקום הדיון לבאר שבע, לא כל שכן באופן מובהק. בעלי הדין, כל אחד בתורו, נסמכים על שיקולי הנוחות של באי-כוח ועדים מטעמם, בעוד שדומה כי יתר השיקולים מטים את הכף בבירור להותרת הדיון בתל אביב-יפו. במצב דברים זה, לא מצאתי להורות על העברת הדיון. יוסף, למעלה מן הצורך, כי גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לכיוונו של אף אחד מבין הצדדים – נקודת המוצא היא הכלל שלפיו לתובע מוענק היתרון הדיוני בבחירת המקום שבו תתברר התובענה שהוגשה על ידו, בכפוף כמובן לכללי הסמכות המקומית (בש"א 2536/16 "הפול" המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' קלסניקוב
(12.4.2016); בש"א 886/09 עיריית ירושלים נ' חוה זולברג , פיסקה 5 (27.4.2009)).
סוף דבר, הבקשה נדחית והדיון ב-ת"א 51143-01-16 נותר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. אינני רואה מקום לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' בסיון
התשע"ו (15.6.2016).
ש
ו פ ט ת