בש"א 3932/15 שרה בן-ארי נ. בנק המזרחי - טפחות בע"מ

1.

ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך בבש"א

3464/15 – א' מיום 25.5.2015, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף (להלן: הבקשה להארכת מועד ).

2.

ביום 19.5.2015 הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דין רע"א 1109/15 שניתן ביום 27.4.2015 (השופטים

י' דנציגר י' עמית ו צ' זילברטל ) (להלן: פסק הדין בערעור ), במסגרתו נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ( רע"א 27709-01-15) . פסק הדין שבערעור היה בקשת רשות הערעור הרביעית שהגישו המערערים באותו עניין – האם ניתן לנקוט נגדם בהליכים למימוש משכנתא הרובצת על בית המגורים שלהם בגין מלוא חובם למשיב (להלן: הבנק ), חוב שנוצר ללא קשר להלוואה שנטלו מהבנק ושבגינה נרשמה המשכנתא.

3.

כאמור, הרשמת דחתה את הבקשה, בנימוק שלא קיים "טעם מיוחד" אשר יש בו כדי להצדיק את קבלת העתירה באיחור. עוד קבעה הרשמת, כי אופייה הייחודי של עתירה לדיון נוסף, מגדיל אף יותר את הנטל הרובץ על המערערים להוכיח קיומו של "טעם מיוחד". לבסוף קבעה הרשמת, כי סיכויי העתירה לדיון נוסף להתקבל לא נראים גבוהים במידה התומכת בהיענות לבקשה.

4.

מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו טוענים המערערים כי פסק הדין שבערעור לא הומצא להם כנדרש והם ראו אותו באמצעות האינטרנט רק ביום 2.5.2015, כלומר חמישה ימים לאחר פרסומו. כמו כן, המערערים טוענים כי המערער 2 אושפז ביום 3.5.2015 ונקצבו לו ימי מחלה עד ליום 30.6.2015, כך שהוא לא היה יכול להגיש בקשה להארכת מועד וכך גם אשתו, המערערת 1 אשר חששה לבריאותו. המערערים סבורים שנסיבות אלו מהוות טעם מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה להארכת מועד. בנוסף, המערערים גורסים שסיכוי ההליך שהגשתו מתבקשת גבוהים, שכן מדובר בעתירה על סוגיה חדשנית ובעלת חשיבות ציבורית רבה.

5.

דין הערעור להידחות. תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ "ד-1984 קובעת כי עתירה לדיון נוסף "תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין". הטעם לפרק הזמן הקצר הקבוע להגשת העתירה נעוץ בכך שהליך זה "סוטה

מן העיקרון של סופיות הדיון, עם מתן פסק הדין בערעור ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (בש"א 93 her majesty the queen in right of Canada

נ' ריינהולד

(23.11.1993));

בש"א 8160/07

חממי נ' אוחיון (1.11.2007)). על אף זאת, מסמיכה התקנה את הרשם להאריך את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף, אם הראה העותר קיומו של טעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת העתירה. אולם, נוכח האמור, בחינת התקיימותו של טעם מיוחד תעשה באופן קפדני ומצמצם בשל טיב ההליך המבוקש שכן " ה הליך של דיון נוסף הוא הליך מיוחד, אשר לא נועד לשם השהיית סופיותו של פסק-הדין, שניתן על-ידי בית-המשפט העליון, אלא בתנאים מיוחדים" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(3) 699, 700 (1968); ראו גם: בש"א 5752/11 עזבון המנוח רמי אפרים נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

25.8.2011; בש"א 5431/13 רונית דגלי אומות בע"מ נ' רוני שטן (20.1.2014)).

6.

נוכח זאת, איני סבור כי טענות המערערים מקימות עילה להתערבות בהחלטת הרשמת. את 15 הימים הנתונים להגשת עתירה לדיון נוסף יש למנות ממועד מתן ההחלטה (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). על כן, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף בענייננו היה ביום 12.5.2015, כך שהמערערים הגישו את בקשתם באיחור של שבעה ימים. סבורני, כי המערערים לא הוכיחו קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה, שכן בניגוד לטענתם, רישומיו של בית משפט זה מצביעים על כך שפסק הדין בערעור הומצא להם באמצעות הפקסימיליה במועד הינתנו. כמו כן, קיימת תרשומת בדבר אישור טלפוני שנתנו המערערים לקבלת פסק הדין.

1.

אף אם נניח כי ההחלטה לא הומצאה לידיהם של המערערים, דומני כי מצבו הרפואי של המערער 2 אינו יכול להוות הסבר מניח את הדעת למחדלה של המערערת 1 בהגשת בקשה, ולו בקשה מינימאלית, להארכת מועד טרם חלוף המועד להגשתה של עתירה לדיון נוסף. בנוסף, מעיון במסמכים הרפואיים שהגיש המערער 2 עולה כי הוא אכן נבדק בבית החולים ביום 3.5.2015, אך לא אושפז להמשך טיפול ושוחרר באותו יום לביתו לצורך המשך מעקב של רופא מטפל בקהילה. עובדה זו מצביעה לכאורה כי מצבו של המערער 2 לא היה כה חמור, בוודאי לא במידה המצדיקה את אי הגשת הבקשה להארכת מועד מצד אשתו, המערערת 1. המערער 2 נאחז בכך שנקצבו לו לדבריו "ימי מחלה בשלב זה עד 30.6.2015" ועל כן הוא "בכל מקרה לא יכול היה להגיש את הבקשה". בטענה זו מנסה המערער לאחוז את החבל בשני קצותיו – מצד אחד הוא טוען כי הוא חלה ועל כן לא יכול היה להגיש את הבקשה במהלך ימי מחלתו, ומצד שני הוא הגיש בסופו של יום את הבקשה להארכת מועד ואף את הערעור המונח לפני, בתוך תקופת ימי המחלה שנקצבו לו .

2.

בנוסף, גם בחינתם של סיכוייו לכאורה של ההליך מצדיקים את דחייתו של הערעור על החלטת הרשמת. כאמור, המערערים מבקשים להגיש עתירה לקיום דיון נוסף שקבלתה מותנית בקיומם של אחד מן התנאים המנויים בסעיף 30 ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב] , התשמ"ד-1984: "אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין". דומני, כי המקרה שלפניי אינו נמנה – על פני הדברים – עם מקרים חריגים כאמור.

יוזכר, כי המערערים הגישו ארבע בקשות רשות ערעור שונות לבית משפט זה אשר עסקו כולן באותו עניין (רע"א 1109/15 בן-ארי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ פס' 1 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל

(27.4.2015)). כמו כן, בקשת רשות הערעור האחרונה אשר נדחתה בבית משפט זה, עליה המערערים מבקשים להגיש עתירה לדיון נוסף, הייתה בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול רביעי" ובקשתם הנוכחים היא לקיים דיון נוסף ב"גלגול חמישי". מדברים אלו עולה בבירור כי המערערים זכו להרבה מעבר "ליומם בבית המשפט" ועל כן סיכוייו לכאורה של ההליך אינם מתיישבים עם קבלת הערעור.

3.

סוף דבר, הערעור נדחה, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.