פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
4841/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערת:
מולדר בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון
2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה פרדס חנה כרכור
ערעור על החלטת רשם
בשם המערערת:
עו"ד א' הופמן
החלטה
ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי (דנ"א 2752/15), במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף.
ביום 21.4.2015 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק דין ע"א 2683/14 שניתן ביום 2.4.2015 (השופטים י' דנציגר, ע' פוגלמן ונ' סולברג ) (להלן: פסק הדין בערעור ), במסגרתו נדחה ערעורה של המערערת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 11286-07-10). כב' הרשם דחה את הבקשה, בהעדרו של "טעם מיוחד" המצדיק הגשתה באיחור ולנוכח סיכויי ההליך. לטענת המערערת פסק הדין בערעור לא הומצא לה, ונודע לה אודותיו רק ביום 12.4.2015. עוד נטען כי המערערת – שלא הייתה מיוצגת – לא הייתה מודעת לכללים הייחודיים החלים ביחס להגשת בקשה לדיון נוסף, וכי פסק הדין שבערעור סותר הלכה קודמת של בית משפט זה ועל כן מקים עילה לדיון נוסף.
דין הערעור להידחות. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 קובעת כי בקשה לדיון נוסף "תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין". הטעם לפרק הזמן הקצר הקבוע להגשת הבקשה נעוץ בכך שהליך זה "סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (בש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב אינסל (3.10.2006); ראו גם בש"א 8160/07 חממי נ' אוחיון (1.11.2007)). עם זאת, מסמיכה התקנה את הרשם להאריך את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף, אם הראה המבקש קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור. ואולם, בחינת התקיימותו של טעם מיוחד תעשה באופן קפדני ומצמצם בשל טיב ההליך המבוקש: "ההליך של דיון נוסף הוא הליך מיוחד, אשר לא נועד לשם השהיית סופיותו של פסק-הדין, שניתן על-ידי בית-המשפט העליון, אלא בתנאים מיוחדים" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(3) 699, 700 (1968); ראו גם: בש"א 5752/11 עזבון המנוח רמי אפרים נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (25.8.2011); בש"א 5431/13 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטן (20.1.2014)).
המערערת הגישה את בקשתה באיחור של ארבעה ימים. אמנם אין מדובר בפרק זמן ארוך, אך עדיין לא הוכח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה. דרישה זו מן המחוקק היא. אף אם נניח כי ההחלטה לא הומצאה מיד לידי המערערת, אין חולק כי הגיעה לידיה בתוך תקופת הזמן הקצובה להגשת בקשה לדיון נוסף או בקשה להארכת מועד. המערערת יכולה הייתה, למשל, להסתפק בהגשת בקשה קצרה להארכת מועד בטרם חלף, ולצרף נימוקיה בהמשך (ראו: בש"א 3932/15 בן ארי נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (19.7.2015)). אין כל פסול בכך שהמערערת מייצגת את עצמה אך העדר ייצוג אינו יכול לשמש אמתלה גורפת לקיומה של "טעות שבדין" המהווה טעם מיוחד, מבלי להציג הסברים מניחים את הדעת כי ננקטו פעולות למניעת הטעות.
תוצאה זו אף מתיישבת עם בחינת סיכוייו לכאורה של ההליך, אשר אינם גבוהים, בלשון המעטה. למרות חוסר שביעות רצונה של המערערת מתוצאת פסק הדין, על פני הדברים, הבקשה אינה עוברת את המשוכה הגבוהה של קיום דיון נוסף. אפילו אניח שההנמקה של תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אינה ממצה את העניין, ואינני קובע עמדה זו, הבקשה ערעורית באופייה ולא בכך עוסק הליך הדיון הנוסף.
הערעור נדחה. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' בתשרי התשע"ו (16.9.2015).
ש ו פ ט