בש"מ 2794/19 נציגות הבתים המשותפים בבניינים ברחוק פסטרנק 1,3,5 נ. הוועדה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 1.4.2019 בעע"מ 2484/18. לטענת המבקשים, המבקש 3 קיבל לידיו את פסק הדין לראשונה ביום 2.4.2019. המבקשים עותרים לקבלת ארכה להגשת הבקשה לדיון נוסף עד ליום 16.5.2019.

אין בידי להיעתר לבקשה וזאת בשים לב למשקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

ראשית , הבקשה דנן הוגשה ביום 18.4.2019, יומיים לאחר שהמועד להגשת הבקשה לדיון נוסף חלף ולאחר שהתגבשה הסתמכות המשיבים על סופיות פסק-הדין. בעניין זה אעיר כי חמישה-עשר הימים הנתונים להגשת בקשה לדיון נוסף נמנים ממועד מתן פסק הדין ולא ממועד המצאתו (ראו בש"א 3991/16 בשארה נ' עזבון עפיפה אנדראוס ג'רייס

(19.7.2016) והאסמכתאות שם ).

שנית , הגישה הקפדנית והמצמצמת הנוהגת ביחס לבקשות להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף (למשל, בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני

(13.9.2009)).

שלישית , בשים לב למבחנים הנוקשים החלים ביחס לבקשות לדיון נוסף, אומר בזהירות הראויה כי קשה על פני הדברים לראות כיצד מתקיימים במקרה זה התנאים לקיום דיון נוסף לפני הרכב מורחב. בפסק הדין מושא הבקשה נדחה הערעור מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והגישה המקובלת היא כי פסק דין הדוחה ערעור מכוח תקנה זו אינו קובע הלכה אשר יש בה כדי להקים עילה לקיומו של דיון נוסף (דנ"א 2752/15 מולדר בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - פרדס חנה כרכור (29.6.2015); ערעור על ההחלטה נדחה בבש"א 4841/15).

אשר על כן ועם כל ההבנה למצבו הרפואי של המבקש 3 ולנסיבותיהם האישיות של המבקש 3 ושל המבקשים כולם, הרי שבשים לב לכללים הנוקשים הנהוגים בבית המשפט זה ביחס לבקשות ארכה להגשת בקשות לדיון נוסף אין מנוס מדחיית הבקשה להארכת מועד וכך אני מורה.

הבקשה נדחית אפוא ללא צו להוצאות.