פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
3355/18
- א'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המבקש:
יוסף בן ברוך
נ ג ד
המשיבים:
1. הממונה על עבודות שירות, מפקדת מחוז
דרום באר שבע
2. ד"ר פבלו פלדמן, ר/ב רופא
עבודות שירות, מטעם שב"
X
3. לוי חנן, רס"מ, מפקח עבודות
שירות
4. אורנה אטלי סג"ד, רכזת עבודות
שירות מחוז דרום
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 22.3.2018 בבג"ץ 10030/17. לטענת המבקש, פסק הדין הומצא לו ביום 12.4.2018 (או בסמוך לכך), וזאת רק לאחר שהגיש בקשה להמצאתו של פסק הדין.
לאחר שבחנתי את בקשת הארכה החלטתי כי דינה להידחות.
בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא "תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין". לעניין זה נפסק כי "פרק הזמן הקצר, כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (בש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב אינסל
(3.10.2006)). זאת ועוד: ימי הפגרה באים במניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף (בש"א 6927/11
רוכמן ואח' נ' קיבוץ מענית (24.1.2012)).
אמנם, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף ניתן להארכה בהתקיים "טעם מיוחד" לכך ( תקנה 4
הנזכרת לעיל). עם זאת, בבקשות ארכה שעניינן עתירה לדיון נוסף, הדרישה לקיום "טעם מיוחד" מיושמת באופן קפדני ומצמצם וזאת על רקע מאפייניו הייחודיים של ההליך (למשל, בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני
(13.9.2009) ).
מעיון ברישומי המזכירות עולה, כי פסק הדין בבג"צ 10030/17 נשלח למבקש באמצעות דואר רשום ביום 25.3.2018. המבקש טוען כאמור כי פסק הדין לא הגיע לידיו עד ליום 12.4.2018, ולפיכך הגיש בקשה להמצאתו (באמצעות הפקסימיליה), אלא שטענה זו לא נתמכה בתצהיר כנדרש.
כך או כך, גם אם אצא מנקודת הנחה שהמבקש קיבל לידיו את פסק הדין רק ביום 12.4.2018, לא יהיה בכך כדי לשנות. נוכח סד הזמנים הקבוע בדין (כמפורט לעיל), ביום 12.4.2018 המועד להגשת העתירה לדיון נוסף כבר חלף. לפיכך, מצופה היה מן המבקש לפעול בשקידה ראויה ולהגיש את העתירה לדיון נוסף, או למצער בקשה להארכת מועד להגשתה, בסמוך לאחר שהומצא לו פסק הדין. המבקש לא נהג כך והגיש את בקשת הארכה - בצירוף העתירה לדיון נוסף - רק ביום 26.4.2018, שבועיים לאחר שקיבל לידיו את פסק הדין.
לאמור עד כה מתווסף הנתון, כי בשים לב למבחנים הנוקשים הנוהגים ביחס לקיומם של דיונים נוספים - סיכוייה של העתירה לדיון נוסף נחזים להיות נמוכים ביותר. בכך יש משום שיקול של ממש התומך בדחייתה של בקשת הארכה (ראו והשוו, דנ"א 2752/15 מולדר בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פרדס חנה כרכור
(29.6.2015). ערעור על החלטה זו נדחה על ידי כב' השופט נ' הנדל ביום 16.9.2015 בגדר בש"א 4841/15. עוד ראו, בש"א 6710/15 בן אור נ' בנק הפועלים בע"מ סניף בית אסיה , פיסקה 2).
הבקשה להארכת מועד נדחית אפוא ללא צורך בתשובה.
ניתנה
היום, ט"ו באייר התשע"ח (30.4.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם