פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
4625/18 -
א'
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקשים:
1. מישל ג'רייס
2. פהד ג'רייס
נ ג ד
המשיבות:
1. מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בע"מ
2. מדינת ישראל - משרד התחבורה
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך;
התייחסות המבקשים להחלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 18.6.2018; תשובת המשיבות
לבקשה ולהתייחסות המבקשים
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית המשפט העליון בע"א 10065/16 ג'רייס נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בע"מ (28.5.2018) (כבוד השופטים נ' סולברג, ד' מינץ ו- ע' גרוסקופף (להלן: פסק-הדין )). הבקשה הועברה לטיפולי לפני ימים אחדים.
2.
המבקשים הינם בעלים של מקרקעין שהופקעו בחלקם בשנת 1957 לצורך סלילת כביש מכוח הכרזה שניתנה בהתאם לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943. החזקה במקרקעין שהופקעו נתפסה על ידי המשיבה 1 בשנת 2010 ובתביעה שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה העלו הם טענות ביחס לגודל השטח שהופקע, בנוגע למועד הקובע לאומדן הפיצוי ובאשר לגובה הפיצוי. תביעת המבקשים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשים לא השלימו עם פסק-דינו של בית המשפט המחוזי והגישו ערעור לבית המשפט העליון. ערעור זה נדחה בפסק-הדין שניתן ביום 28.5.2018. המבקשים מעוניינים עתה להגיש בקשה לדיון נוסף על פסק-הדין.
3.
תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות הדיון הנוסף ) קובעת כי ניתן להגיש בקשה לדיון נוסף על פסק-דין שניתן בבית המשפט העליון, בחלוף חמישה עשר ימים ממועד מתן פסק-הדין . בקשת הארכה שלפניי הוגשה ביום 13.6.2018, דהיינו בחלוף שישה עשר ימים ממועד מתן פסק-הדין. בבקשה נטען לעניין זה כי פסק-הדין הומצא למבקשים ביום 29.5.2018 וכי יש למנות את התקופה להגשת הבקשה לדיון נוסף ממועד המצאת פסק-הדין ולא מן המועד בו ניתן. המבקשים הדגישו, על רקע זה, כי הבקשה דנן הוגשה "למען הזהירות בלבד". ביום 18.6.2018 קבעה כבוד הרשמת ל' בנמלך כי "בניגוד להנחתם של המבקשים, מונים את הימים להגשת עתירה לדיון נוסף ממועד מתן פסק הדין, ולא ממועד המצאתו", ומכאן שההליך הוגש באיחור של יום אחד. כב' הרשמת קבעה כי המבקשים יגישו השלמת טיעון בעניין זה, שלאחריה יוגשו תשובותיהן של המשיבות לבקשה. ביום 8.7.2018 הוגשה השלמת הטיעון מטעם המבקשים ובהמשך הוגשו תשובותיהן של המשיבות 1 ו-2. המשיבות 1 ו-2 מתנגדות לבקשה וסבורות כי אין מקום להיעתר לה.
4.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שציינה כב' הרשמת בנמלך בהחלטתה מיום 18.6.2018 , מניין חמישה עשר הימים להגשת בקשה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק-הדין ולא ממועד המצאתו (וראו לעניין זה בש"א 7155/06 בן-יונה נ' אינסל (3.10.2006); בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (24.1.2012)). מכאן שההליך דנן הוגש באיחור של יום אחד . אכן, תקנה 4 לתקנות הדיון הנוסף קובעת כי המועד להגשת בקשה לדיון נוסף ניתן להארכה "אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". עם זאת, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי את הדרישה ל"טעם מיוחד" יש ליישם באופן קפדני ומצמצם. בענייננו לא שוכנעתי כי עלה בידם של המבקשים להציג טעם מיוחד כאמור. בהתייחסותם להחלטת כב' הרשמת טענו אומנם המבקשים כי העיכוב בהגשת הבקשה נבע בין היתר ממצבו הרפואי של המבקש 1. ואולם טענה זו לא נתמכה בתצהיר ולא למותר לציין כי היא הועלתה לראשונה במסגרת התייחסותם של המבקשים להחלטת כב' הרשמת, ולא במסגרת בקשת הארכה עצמה. אוסיף כי בפסק-הדין נדחה הערעור על בסיס תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ועל כן סיכויי הבקשה לדיון נוסף אינם תומכים אף הם, על פני הדברים, בהיעתרות לבקשת הארכה.
5 .
אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות בסך 1,000 ש"ח לכל משיבה.
ניתנה
היום, כ"ג בשבט התשע"ט (29.1.2019).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם