בש"א 4700/17 החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי שואה נ. רפאל קופפר

1.

לפניי בקשה שהגישה החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ (להלן: החברה לאיתור ולהשבת נכסים או המבקשת ) למתן ארכה להגשת הליך ערעורי המופנה כלפי החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בה ערעור שהגישה על החלטות ועדת הערר על פי חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), תשס"ו-2006 (להלן: חוק נכסים של נספי השואה ) נמחק על הסף מחמת איחור בהגשתו.

הטעם המרכזי העומד ביסוד הבקשה הוא קיומו של הליך תלוי ועומד. זאת שכן לאחר מחיקת הערעור הגישה המבקשת בקשה למתן ארכה להגשת ערעור מחודש, בקשה אשר הוגשה נוכח קביעת בית המשפט בסעיף 24 להחלטה המוחקת את הערעור, כי זכותה של המבקשת להגיש בקשת ארכה שמורה לה. המבקשת ציינה כי אם הבקשה למתן ארכה שהגישה (עש"א 20196-16-17) תתקבל, יהיה בכך לייתר את הגשת ההליך הערעורי על ההחלטה המוחקת את הערעור. מכאן בקשתה כי תינתן לה ארכה להגשת הליך ערעורי עד לאחר שתינתן החלטה חלוטה בסוגיית מתן הארכה.

המשיב מתנגד לבקשה. בין היתר טוען הוא כי ההליכים בין הצדדים מתנהלים שנים ארוכות ויש לשים לדבר סוף. כן נטען כי הגשת בקשת הארכה בבית המשפט המחוזי אינה מצדיקה מתן ארכה להגשת ההליך הערעורי על ההחלטה המוחקת את הערעור, כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת קלושים וכי המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכים משפטיים.

להשלמת התמונה אציין כי עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי הבקשה שהגישה המבקשת למתן ארכה התקבלה, אך זו אינה חלוטה שכן המשיב הגיש ערעור על החלטה זו וטרם ניתן בו פסק דין (ע"ר 44319-08-17).

עוד אציין להשלמת התמונה כי ביום 19.12.2017 הגישה החברה לאיתור ולהשבת נכסים הודעה-בקשה להחלפת בעל דין ולהחלפת ייצוג, וזאת כיוון שהחברה הנזכרת סיימה את פעולתה לפי חוק, והאפוטרופוס הכללי בא בנעליה (בהתאם לסעיף 64(ב4) לחוק נכסים של נספי שואה). בקשה זו מתקבלת והאפוטרופוס הכללי יבוא תחת החברה לאיתור ולהשבת נכסים (למען נוחות הקריאה אוסיף לכנות את יוזם ההליך "המבקשת").

2.

לאחר שעיינתי בטיעוניהם המפורטים של הצדדים ובכל החומר שצורף ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה להיעתרות לבקשה.

הפסיקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות בהן ההכרעה בהליך אחר התלוי ועומד בפני בית משפט אחר "באותו העניין" יכולה לייתר הגשת הליך ערעורי או להשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר, עשוי להיות בכך משום "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, וזאת על מנת לקדם אינטרסים של יעילות דיונית וחסכון במשאבי הפרט והציבור ובזמן שיפוטי ותוך שיש בכך תועלת גם לצד שכנגד. יחד עם זאת, וגם על כך עמדה הפסיקה לא אחת, קיומו של הליך תלוי ועומד אינו מקנה הארכת מועד אוטומטית להגשתו של הליך ערעורי. יש לבחון בהקשר זה כל מקרה לפי נסיבותיו, תוך מתן משקל, בין היתר, לסוג ההליך התלוי ועומד; לדרך בירורו; לסיכוייו; למסגרת הזמן בה הוא צפוי להיות מוכרע; ובעיקר - לעוצמת הזיקה בינו ובין ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד (ראו בש"א 9159/04

חקשורי נ' בובליל , פסקאות 4-5 (20.10.2004). כן ראו האסמכתאות המובאות שם, וכן:

בש"א 2760/12 חלה נ' כהן (30.4.2012); בש"א 2965/11 אלרוב נדל"ן ומלונאות בע"מ נ' דוק (1.5.2011)).

בענייננו הקשר בין ההליך התלוי ועומד (ההליך הנוגע למתן ארכה להגשת ערעור על החלטות ועדת הערר בבית המשפט המחוזי) לבין ההליך הערעורי נשוא בקשה זו (הליך הנסב על החלטה המוחקת ערעור בעניין זהה על הסף מחמת איחור בהגשתו) הוא קשר ענייני הדוק, שהרי אם ההחלטה המעניקה מתן ארכה להגשת ערעור בבית המשפט המחוזי תהפוך חלוטה הגשת ההליך הערעורי בבית משפט זה תתייתר כליל. מדובר אם כן בהגשת הליך ערעורי "באותו עניין". עוד יש ליתן משקל בענייננו לכך שבקשת הארכה הוגשה בבית משפט זה טרם שהמועד להגשת ההליך הערעורי על ההחלטה המוחקת את הערעור חלף, כך שלא התגבש למשיב 1 אינטרס הסתמכות על סופיות ההחלטה, כמו גם לכך שההליכים אשר עד לסיומם מתבקשת ארכה אינם הליכים מורכבים. מדובר בהליכים ממוקדים אשר ניתן להניח שיבואו אל סיומם בתוך פרק זמן קצר.

אוסיף כי בהתאם להחלטה המעניקה ארכה להגשת ערעור על החלטות ועדת הערר, הגישה המבקשת ערעור בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"ו 38495-08-17). הדיון בערעור זה הושהה עד להכרעה בערעור על ההחלטה המעניקה ארכה להגשת הערעור (החלטות מיום 25.10.2017 ומיום 27.11.2017). לוּ היה מוגש במקביל גם הליך ערעורי לבית משפט זה קיימת סבירות לא מבוטלת כי גם הטיפול בו היה מושהה עד להכרעה בערעור על ההחלטה המעניקה מתן ארכה, ותוצאה כזו - בה היו תלויים ועומדים במקביל שלושה הליכים ערעוריים בין הצדדים

- אינה יעילה או רצויה. כמו כן, נוכח ההליכים התלויים ועומדים כיום קשה לקבל את טענת המשיב כי קבלת הבקשה שבכאן תגרום לכך ש"החרב" תוסיף להתנוסס מעל ראשו, שהרי ממילא ההליכים בין הצדדים לא הגיעו לסיומם ובשום שלב לא יכול היה הוא להתבסס על סופיותה של ההחלטה המוחקת את הערעור על החלטות ועדת הערר.

עוד אוסיף כי היות ובית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מפורשות כי "כל זכויות הצדדים שמורות להם" להגיש בקשות למתן ארכה (מבלי שנקט עמדה לגופם של דברים), ובנסיבות העניין בכללותן, איני סבורה כי יש לראות בבקשה זו (ובשמירה על הנתיב הערעורי בבית משפט זה) משום שימוש לרעה בהליכי בית משפט, כטענת המשיב.

בנסיבות אלו כולן סבורה אני כי קיומו של הליך אחר התלוי ועומד - ההליך הנוגע לבקשת הארכה - מגבש "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה, וכי התוצאה אליה מכוון המשיב לפיה תחסם דרכה של המבקשת להעלות טענותיה בבית משפט זה אינה מידתית.

הבקשה מתקבלת אפוא. המבקשת רשאית להגיש הליך ערעורי על ההחלטה מיום 14.5.2017 בע"ו 11198-06-16 בתוך שלושים ימים למן המועד בו יומצא לידיה פסק הדין בע"ר 44319-08-17 (והיה ויוגש הליך ערעורי על פסק הדין שיינתן בע"ר 44319-08-17 הנ"ל רשאית המבקשת להגיש בקשה מתאימה, וזו תיבחן לגופה).

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות בבקשה זו.

תשומת לב המזכירות לעריכת עדכון בהתאם להודעה מיום 19.12.2017.