בש"א 7011/20 מילוז (1989) בע"מ נ. פריניר (הדס 1987) בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על "החלטה ופסק דין חלקי" של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ת' אברהמי ) מיום 29.7.2020 בת"א 48621-11-12 (להלן יכונה למען הנוחות: פסק הדין החלקי ).

1.

בתקופה שבין שלהי שנת 2006 ועד תחילת שנת 2010 הוחזקו מניותיה של מילוז (1989) בע"מ (להלן: מילוז ) על ידי חברת בוגופן בע"מ, שהיא חברה קשורה לפריניר (הדס 1987) בע"מ (להלן: פריניר ). מילוז ופריניר שתיהן מתחרות בשוק העגבניות המעובדות, ועקב הליכים שנקט בזמנו הממונה על ההגבלים העסקיים, נמכרו מניותיה של מילוז לפרי הגליל (תעשיות) בע"מ.

2.

פריניר הגישה תובענה בה תבעה ממילוז פיצוי חוזי בגין שתי עסקאות שנערכו בין החברות בשנת 2009 ואשר לפי הנטען פריניר שילמה את התמורה בגינן אך מילוז לא סיפקה את הסחורה ("עסקת הרכז" ו"עסקת רוטב הפיצה"), וכן תבעה בגין חוב שוטף של מילוז כלפיה. מילוז הגישה תביעה שכנגד נגד פריניר וכן נגד נושאי משרה בה וגופים קשורים. תביעתה של מילוז עסקה בעסקה שלישית בין הצדדים ("עסקת קוביות העגבניות") וכן נטען בה לנזקים שנגרמו למילוז עקב העובדה שנשלטה על ידי מתחרה ישירה שלה בניגוד לדיני ההגבלים העסקיים. כמו כן, חלק מטענות ההגנה של מילוז נגעו להשפעות דיני ההגבלים העסקיים על העסקאות בין הצדדים, אשר נערכו בתקופה שבה, לפי צו מוסכם שנתן בית הדין להגבלים עסקיים, אסור היה למילוז ולפריניר לקיים כל קשר עסקי.

3.

לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, ביקשה פריניר לפצל את הדיון באופן מסוים. בית המשפט המחוזי החליט (ביום 12.7.2016) לפצל את הדיון באופן אחר מזה שהתבקש, כפי שיתואר להלן: בשלב ראשון, יובאו ראיות בסוגיית ההתחשבנות בגין העסקאות בין הצדדים (ללא התייחסות לטענות לפיהן העסקאות בוצעו כחלק מההתנהלות מושא סוגיית ההגבלים העסקיים) וכן בשאלת הנזק בסוגיית ההגבלים העסקיים; בשלב שני, ובמידת הצורך, יישמעו ראיות הנוגעות לשאלת האחריות בסוגיית ההגבלים העסקיים ולטענות נגזרות, ככל שעוד יהיו כאלה, בעניין ההתחשבנות (להלן: החלטת הפיצול ).

4.

לאחר שנשמעו הראיות בשלב הראשון, נתן בית המשפט המחוזי את פסק הדין החלקי ובו קבע כך: מילוז הפרה התחייבויות בעניין עסקת הרכז ועסקת רוטב הפיצה ולכן חויבה לשלם לפריניר סך של 4,018,562.17 ש"ח וסך של 38,953.36 ש"ח בגין העסקאות, בהתאמה, כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית. לגבי עסקת קוביות העגבניות נקבע כי הצדדים הסכימו לבטל את רכיב הקוביות, ולכן מילוז אינה זכאית לסעד בעניין זה. בעניין טענת פריניר לחוב השוטף, בוצע דיון לא ממצה, כדברי בית המשפט המחוזי, ולכן הציע לצדדים "מבלי לקבוע מסמרות או לחייב, להביא את הסוגיה לידי גמר על דרך השמטה מהתחשיב של עסקאות אשר ההתקשרות לגביהן נערכה בין מועד הצו המוסכם (2.5.2007) לבין מכירת הבעלות במילוז לפרי הגליל (ואשר לא קיבלו אישור של בית הדין להחרגה מהצו). בהעדר הסכמה כזו, יתאפשר לצדדים להשלים טיעון בסוגיה זו בלבד בהיקף מוגבל שיקבע". כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענת מילוז לנזק בסוגיית ההגבלים העסקיים.

5.

לאחר מתן פסק הדין החלקי הגיש כל אחד מהצדדים בקשה מטעמו: פריניר הגישה בקשה לחתימה על פסיקתה ואילו מילוז הגישה "בקשה דחופה להבהרת החלטה ופסק דין חלקי" (להלן:

בקשה 128 ), שבמסגרתה ביקשה מבית המשפט המחוזי להבהיר כי פסק הדין החלקי לא סיים את המחלוקות בין הצדדים אלא אך ורק את השלב הראשון כפי שהוגדר בהחלטת הפיצול ועתה, במסגרת השלב השני, תינתן למילוז האפשרות להציג ראיות הנוגעות לסוגיית האחריות בהגבלים עסקיים, בפרט בנוגע להשלכות על העסקאות נשוא ההתחשבנות. בהמשך לכך, קיים בית המשפט המחוזי דיון בנוכחות באי-כוח הצדדים, שבסופו ניתנה החלטה שבה קרא לצדדים "לפעול ליישוב מכלול המחלוקות", ואולם אם לא יישאו המאמצים פרי, "יש לקבל החלטות לגבי ההמשך". משהמגעים בין הצדדים לא צלחו, הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 24.9.2020, כי בסוגיית החוב השוטף כמו גם בנושא בקשה 128 יגישו הצדדים השלמת טיעון קצרה. השלמת הטיעונים צפויה להסתיים ביום 10.11.2020.

6.

מכאן הבקשה שלפניי, אשר לפי האמור בה הוגשה "למען הזהירות", ובה מבקשת מילוז הארכת מועד להגשת ערעור (בזכות) כך שיחול 45 ימים לאחר מתן החלטה בבקשה 128 או 45 ימים לאחר מתן החלטה משלימה בהכרעה שבמחלוקת, לפי המאוחר. בבקשה נטען, כי להחלטה שצפויה להינתן לאחר השלמת הטיעון "השלכה ישירה על הצורך להגיש ערעור בשלב זה, השלכה על היקף הערעור ועל העניינים שיהיה על מילוז להתייחס במסגרתו", שכן "רק לאחר מתן ההחלטות המשלימות האמורות ניתן יהיה לדעת מהם הרכיבים הסופיים בהכרעה שבמחלוקת ומהן הסוגיות שנותרו פתוחות, והן מטעמים של יעילות דיונית ומניעת כפילות בהגשת ערעורים." עוד טוענת מילוז, כי החלטת ההבהרה, שצפויה להינתן על ידי בית המשפט המחוזי בבקשה 128, נחשבת חלק בלתי נפרד מפסק הדין והיא תהא רשאית לערער עליה כדרך שהיא רשאית לערער על פסק הדין החלקי עצמו.

7.

המשיבים, כולם כאחד, מתנגדים לבקשה. נטען, כי פסק הדין החלקי הכריע בתביעת מילוז באופן סופי (למעט בסוגיית פסיקת ההוצאות), ודחה את כל רכיבי התביעה שכנגד. בתביעת פריניר ההכרעה היחידה שתלויה ועומדת נוגעת לחוב השוטף. מטעם זה, ומשהוכרעו הסוגיות באופן סופי, אין כל טעם, ודאי לא טעם מיוחד, להארכת מועד. נטען עוד, כי בבית המשפט המחוזי עמדתה של מילוז הייתה שמדובר בהכרעה לא סופית, ועל כן - לשיטתה - ההליך הנכון הוא בקשת רשות ערעור, שהמועד להגשתה חלף ביום 23.9.2020. בכל מקרה, נטען, מילוז התמהמהה בהגשת הבקשה. טענה נוספת נוגעת לסיכויי הערעור הקלושים. המשיבים 3, 4, 5 ו-8 טענו עוד לעינוי דין כלפיהם שיש להביא לסיומו.

8.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מתירה לבית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק – ובכלל זה את המועד לנקיטת הליך ערעורי – בהתקיים "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת (בש"א 6616/12 מור נ' "קרנית" – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (11.11.2012); בש"א 3105/19 ד.ז. רדיו חיפה נ' אקו"ם – אגודה קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה (14.5.2019)). הצורך ב"טעם מיוחד" נועד לאזן בין שתי מטרות עיקריות: האחת, הקפדה על קיום ההליכים במועדם, תוך שמירה על הוודאות והיציבות המשפטית. השנייה, שימור זכות הגישה של המבקש לברר את עניינו בבית המשפט. ה"טעמים המיוחדים" נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, ואין מדובר ברשימה סגורה. בין השיקולים השונים ניתן למנות את השאלה האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסיבה שבגינה חל עיכוב בהגשת ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי שלגביו מתבקשת הארכת המועד (בש"א 2539/09 אוחיון נ' חממי

(13.8.2009) (להלן: עניין אוחיון )).

9.

במקרה דנן, הארכת המועד מבוקשת על רקע קיומו של "הליך תלוי ועומד", בדמות בקשה 128 שהוגשה לבית המשפט המחוזי. אין ספק, כי קיומו של הליך תלוי ועומד יכול לשמש, בנסיבות מסוימות, בסיס מספיק להארכת מועד להגשת ערעור (בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (20.10.2004) (להלן: עניין חקשורי )). זאת כאשר ההכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת ההליך או תשפיע באופן ממשי על הדרך שבה הוא יתברר ( שם ). עם זאת, אין מדובר בהארכת מועד אוטומטית, וכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו. בהקשר זה, ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ולעוצמת הזיקה בינו לבין ההליך שלגביו מתבקשת הארכת המועד, כמו גם לסיכויי ההליך התלוי ועומד להתקבל (עניין חקשורי ; עניין אוחיון ; בש"א 4700/17 החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ - האפוטרופוס הכללי נ' קופפר (11.1.2018)).

10.

במקרה דנן, הזיקה בין בקשה 128 לבין פסק הדין החלקי היא ברורה, אולם יש לבחון כיצד עשויה להשפיע ההכרעה בבקשה 128 על אופן הגשת הערעור. פסק הדין החלקי דחה באופן סופי את תביעתה שכנגד של מילוז. גם אם תתקבל טענתה של מילוז כי יש מקום לנהל את השלב השני של הדיון, בהתאם להחלטת הפיצול, לא יהיה בכך כדי להשפיע על הערעור, ככל שהוא נוגע לתביעה שכנגד. שונים פני הדברים ככל שהם נוגעים לתביעתה של פריניר. אם תתקבל טענתה של מילוז כי יש מקום לברר את סוגיית ההגבלים העסקיים והשפעתה על העסקאות נשוא תביעת פריניר (וכמובן איני מביעה עמדה ביחס לאפשרות זו), הרי שתהיה לכך השפעה על הערעור בסוגיות אלה. אפשר גם כי טענתה של מילוז תידחה, ואז לא יהיה עוד ספק כי גם בכל הנוגע לסוגיית ההתחשבנות בגין העסקאות פסק הדין הוא סופי. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי קיימת השפעה להכרעה בבקשה 128 על היקף הערעור והטענות שיועלו בו. לאחר שיכריע בית המשפט המחוזי אם יימשך הדיון ב"שלב השני" כפי שהוגדר בבקשת הפיצול, או שמא אין בו צורך עוד, תוכל מילוז לכלכל את צעדיה באשר לאופן הגשת הערעור על פסק הדין החלקי. כפי שעולה מהחומר שלפניי, ההכרעה בבקשה 128 צפויה להינתן תוך פרק זמן קצר יחסית, לאחר שישלימו הצדדים את הטיעון בעניין זה. גם העובדה שהבקשה דנן הוגשה בתוך המועד הקבוע להגשת הערעור על פסק הדין החלקי, מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה.

11.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה להארכת מועד במובן זה שהמועד להגשת הערעור על פסק הדין החלקי יחול 45 ימים ממועד מתן ההכרעה בבקשה 128.

החלטתי זו תצוין בפתח ההליך הערעורי, ככל שיוגש, ותצורף לו כנספח.