בש"א 4887/13 מנחם עדני ואח' נ. זוהר וינקלר

1.

בבקשה שלפניי מבוקש לאחד את הדיון בשני הליכים, העוסקים שניהם ביחסים בין בעלי הדין בקשר לבית מגורים בקיסריה שהשכיר המשיב למבקשים.

א.

בהליך האחד , מדובר בבקשה לביצוע שטר שהגיש המשיב נגד המבקש 1 ביום 3.3.2011 בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו. ביום 14.6.2011 הגיש המבקש 1

התנגדות לבקשה, ובהסכמת בעלי הדין לאותו הליך ניתנה לו רשות להתגונן (החלטה מיום 5.9.2011). בית המשפט קבע (בהחלטה מיום 10.10.2011), כי ההליך יתנהל בסדר דין מהיר. בהליך זה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם בעלי הדין, והוא קבוע לדיון הוכחות ביום 27.11.2013.

ב.

ההליך השני , הוא תובענה שהגישו המבקשים נגד המשיב ביום 13.2.2013 לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בטענה להפרת הסכם השכירות על-ידיו. ביום 8.4.2013 הגיש המשיב בקשה "לדחיית תובענה על הסף" בטענה לחוסר סמכות מקומית. בבקשה נטען, כי הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית משפט במחוז חיפה. ביום 27.5.2013 הגיש המשיב בקשה נוספת, ובה ביקש כי תינתן החלטה בבקשתו להעביר את ההליך לבית משפט במחוז חיפה, לאחר שלא הוגשה תשובה מטעם המבקשים לבקשתו הקודמת בעניין זה. ביום 28.5.2013 הורה בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, כי "לאור אי הגשת תשובה" מטעם המבקשים, יועבר ההליך לבית משפט השלום בחדרה. לאחר מתן החלטה זו, הגישו המבקשים לבית משפט השלום בחדרה ביום 29.5.2013 תשובה לבקשה להעברת ההליך, ובה התנגדו להעברה (יצוין, כי בבקשה שלפניי טענו המבקשים, כי לא ניתנה להם הזדמנות הוגנת להעלות את טענותיהם בהקשר זה קודם למתן ההחלטה המורה על העברת הדיון לבית המשפט בחדרה). ביום 11.6.2013 ניתנה החלטת בית משפט השלום בחדרה, כי אין מקום להעביר

את ההליך חזרה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו.

2.

המבקשים טוענים כי יש לאחד את הדיון בשני ההליכים, בשל המסכת העובדתית הדומה שבה הם עוסקים. בקשתם היא כי הדיון בהליכים לאחר איחודם ייעשה בבית המשפט בתל-אביב-יפו, שם מתנהל ההליך שבירורו מצוי בשלב מתקדם יותר. המשיב, בתשובתו מיום 23.7.2013 (שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 9.7.2013) מתנגד לבקשה. לטענתו, אין זהות מוחלטת בין בעלי הדין בהליכים השונים, ובנוסף, לבית משפט השלום בחדרה קיימת סמכות מקומית לדון בתובענה שהגישו המבקשים.

3.

דין הבקשה להתקבל. שני ההליכים עוסקים באותה מסכת עובדתית, ועניינם באותה התקשרות חוזית בין בעלי הדין. אשר על כן, מטעמים של יעילות, חיסכון בזמן שיפוטי ומניעת חשש להכרעות סותרות, מן הדין לדון בהם במאוחד. אין בטענת המשיב בדבר העדר הזהות המוחלטת בין בעלי הדין בהליכים השונים כדי לגרוע ממסקנה זו. אף טענת המשיב בדבר קיומה של סמכות מקומית לבית משפט השלום בחדרה לדון בתובענה שהוגשה נגדו (ואינני מוצא לנכון להידרש לעניין זה ולהביע בו עמדה) אינה גורעת מכך שראוי לברר את שני ההליכים במאוחד (ראו, בש"א 2126/13 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' וקנין (24.3.2013)). זאת ועוד, בצדק מציינים המבקשים, כי המשיב עצמו, במהלך דיון בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 21.2.2013 במסגרת ההליך שיזם, עמד על רצונו לאחד את הדיון בשני ההליכים והודיע כי יפעל להגשת בקשה בעניין. אין בתשובת המשיב לבקשה דנא הסבר לשינוי זה בעמדתו, כפי שהובעה באותו דיון. לבסוף יוער, כי אין בעובדה שאחד מההליכים מבוסס על עילה שיטרית (לאחר שניתנה בו רשות להתגונן), כדי למנוע את ההעברה והאיחוד המבוקשים (ראו, בש"א 261/13 רוזנגרטן ישראל נ' מעדני שרפ אלון מורה בע"מ (25.3.2013)).

4.

באשר לבית המשפט שבו יתקיים הדיון בהליכים לאחר איחודם, דעתי היא כדעת המבקשים, כי יש להורות על איחוד הדיון בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שם מתנהל ההליך הראשון בזמן שבירורו נמצא בשלב מתקדם יותר. המשיב לא טען בתשובתו כי בירור ההליכים בבית משפט זה אינו נוח לו. ממילא, הוא מנוע מעשות כן שעה שהוא עצמו יזם את אחד ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל בעיר זו. אמנם, "טילטולו" של אחד ההליכים מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לבית משפט השלום בחדרה, ועתה חזרה לתל-אביב, אינו רצוי, אולם בנסיבות העניין ולאור האינטרס הציבורי הטמון בבירור ההליכים יחדיו נראה כי אין מכך מנוס. לעניין זה נתתי את דעתי לכך שהתובענה שהגישו המבקשים הועברה לבית משפט השלום בחדרה אך לאחרונה, ולכך שבית המשפט בחדרה טרם נדרש לגוף המחלוקות הנדונות באותו הליך.

5.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הנני מורה, מכוח סמכותי לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על העברת הדיון בת"א 25735-02-13 (שלום – חדרה) לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, ועל איחוד הדיון שם עם תא"מ 29830-06-11 (שלום – תל-אביב-יפו). המשיב יישא בשכר-טרחת בא-כח המבקשים בסך 3,000 ש"ח.