בש"א 4115/13 נתיבי המזרח בע"מ נ. יעקב שחם יזמות בע"מ

1.

בבקשה שלפניי נתבקשתי להורות על איחוד הדיון בשלושה הליכים. הדיון בשניים מהם, העוסקים בבקשות לביצוע שטרות אשר ניתנה בהן רשות להתגונן, אוחד בהחלטתי מיום 9.6.2013 בבית משפט השלום בירושלים (תא"מ 48532-05-12 (שלום – אשקלון) ות"א 13263-07-12 (שלום – ירושלים), ולהלן – ההליכים השטריים ). החלטתי זו ניתנה לגבי ההליכים השטריים בלבד, שכן באחד מהם היה קבוע דיון במועד סמוך. הליכים אלו מתבררים בין המבקשת לבין המשיבה 1, ואיחוד הדיון בהם נעשה בהסכמת המשיבה 1. נותר אפוא להכריע באיחוד הדיון בשני הליכים אלו עם ההליך השלישי, המתברר בין המבקשת לבין המשיבות 3-2, והנדון בגדרו של ת"א 12289-06-13 (שלום – אשדוד) (להלן – ההליך הנוסף ).

2.

על-פי הנטען על-ידי המבקשת בכתבי הטענות שהגישה בהליכים השונים, בעלי הדין החליפו זה עם זה מספר לא מועט של שיקים. בלשונה של המבקשת, בין בעלי הדין "התנהלה מערכת סבוכה של התחשבנות כספית שמקורה ב'גלגול צ'קים' ו/או מסירת 'שטרות טובה' שמעסיקה כיום את בתי המשפט השונים" (פיסקה 8 לכתב התביעה בהליך הנוסף). על-פי הנטען על-ידי המבקשת, בין הצדדים השונים הוסכם כי השיקים השונים לא יוסבו לאחרים ולא ייפרעו. עם זאת, לטענת המבקשת, למרות התחייבות זו, הסבו המשיבות 3-2 את השיקים שנתנה בידיהן למשיבה 1.

3.

בשנת 2012 הוגשו ההליכים השטריים על-ידי המשיבה 1 נגד המבקשת. כאמור, בשני ההליכים ניתנה למבקשת רשות להתגונן. באחד מההליכים השטריים (ת"א 13263-07-12 (שלום – ירושלים)), ביקשה המבקשת ביום 7.4.2013 לשלוח למשיבות 3-2 ולבעלי מניותיהן ולמנהליהן הודעת צד שלישי. בית משפט השלום בירושלים דחה את הבקשה, וקבע, כי משלוח הודעת הצד השלישי לנפרע בשטר "יסרבל את ההליך שלא לצורך, ודומה שאף אין הדבר הגון כלפי המשיבה [היינו, המשיבה 1, א.ג.]" (החלטה מיום 22.4.2013). בית משפט השלום בירושלים הוסיף, כי את טענות המבקשת נגד הצדדים השלישיים (ובכללם המשיבות 3-2) היא תוכל להעלות במסגרת הליך נפרד. על רקע זה, הוגש ביום 6.6.2013 ההליך הנוסף, שבו תובעת המבקשת את המשיבות 3-2 בטענה להפרת התחייבותן שלא להסב את השיקים לאחר.

4.

מכאן הבקשה שלפניי לאיחוד הדיון בהליכים השונים, שכאמור, נותר בה הצורך להכריע בדבר איחוד הדיון בין ההליכים השטריים לבין ההליך הנוסף. לטענת המבקשת, איחוד הדיון נדרש נוכח העובדה שההליכים השונים עוסקים במסכת עובדתית קרובה, ולשם יעילות הדיון ומניעת חשש להכרעות סותרות. שלוש המשיבות מתנגדות לאיחוד הדיון בהליכים השטריים עם ההליך הנוסף מנימוקים דומים (המשיבה 1 בתשובה מיום 10.6.2013, והמשיבות 3-2 בתשובה מיום 18.8.2013). לטענתן, היעתרות לבקשה תסרבל את הדיון. הן מוסיפות, כי יש באיחוד הדיון כדי "לעקוף" את החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 22.4.2013 הדוחה את בקשת המבקשת לשלוח הודעת צד שלישי למשיבות 3-2.

5.

דין הבקשה לאיחוד הדיון בהליכים השטריים עם ההליך הנוסף להידחות. במקרים שונים שבהם נתבקש איחוד דיון בין שני הליכים, האחד עוסק בעילה שטרית (ושניתנה בו רשות להתגונן) והאחר בעסקת היסוד שבקשר אליה ניתן השטר, כאשר שני ההליכים עוסקים במערכת היחסים שבין עושה השטר או מושך השיק לבין הנפרע, התקבלה הבקשה והדיון אוחד (ראו, למשל, בש"א 261/13 רוזנגרטן נ' מעדני שרפ אלון מורה בע"מ (25.3.2013); בש"א 4887/13 עדני נ' וינקלר (28.7.2013)). אולם, בענייננו, מדובר בשטר אשר הוסב לאחר. בנסיבות אלו, אחת הסוגיות המרכזיות המתעוררות בהליכים השטריים היא, האם הנסב אוחז כשורה בשטרות. אם הנסב הוא אוחז כשורה, הוא אינו כפוף לטענות שונות שיש בפי עושה השטר כלפי הנפרע (סעיף 37(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן – פקודת השטרות )). כך, למשל, בענייננו, טוענת המבקשת להסכמה בינה לבין הנמשך להגביל את סחירות השטר, שאינה מופיעה על-גבי השטר עצמו. כפי שנפסק, זכויותיו של אוחז כשורה אינן נפגמות בשל הסכמה מסוג זה (רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ , פ"ד נב(2) 345 (1998); יואל זוסמן דיני שטרות 265 (מהדורה שישית, 1983); סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות). משכך, נשאלת השאלה מדוע יש לערב את הנסב, הטוען כי הוא אוחז כשורה בשטר, בהליך המתנהל בין המושך לבין הנפרע, שבו נדונות מחלוקות אשר הנסב טוען שהוא חסין מפניהן.

6.

אין לכחד, כי אם לא יאוחד הדיון בין ההליכים השונים, תיתכן השקה בבירור העובדתי שייעשה בכל אחד מבתי המשפט הדן בהם. כך, בהליך הנוסף יהא צורך לברר הן את טענות המשיבה 1, לפיהן היא אוחזת כשורה בשטר והן טענות לגבי היחסים בין המבקשת למשיבות 3-2. יתכן שהשקה זו תהיה קיימת גם, למשל, לשם בירור תום-ליבו של הנסב ומודעותו למערכת היחסים בין המושך לנפרע (סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות). אף על פי כן, סבורני כי איחוד הדיון בענייננו אינו רצוי. כידוע, "אחת ממטרותיו של השטר היא לשמש אמצעי מהיר ונוח להעברת כספים", כאשר "כל הנתונים שעל האוחז לדעתם כדי לממש את החיובים המגולמים בו צריכים להימצא בשטר, ולא שיצריכו בדיקה וחקירה מחוצה לו" (סמדר אוטולנגי "תנאי ותניה בשטר" גבורות לשמעון אגרנט 381, 384 (התשמ"ז); כן ראו, ע"א 562/88

בן אריה

נ' סופר , פ"ד מה(1) 647, 656 (1991)). על כן, "גרירת" נסב הטוען להיותו אוחז כשורה בשטר להליך המתברר בין עושה השטר לנפרע, והעוסק בטענות בדבר הפרת התחייבות שאוחז כשורה חסין מפניהן, עשויה לפגוע בכוחו ובערכו של השטר. אומנם, אם אין הדיון מאוחד, עומד עושה השטר בפני סיכון, כי יחוב כלפי האוחז בשטר בטרם יוכל לחזור על הנפרע. אולם, כפי שנפסק בהקשר דומה, "סיכון זה איננו מצדיק השהיית דינו של תובע האוחז בשטר הזכאי לכך שבירור תביעתו לא יימשך למעלה מן הדרוש" (ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן 'ירדן' נ' גרץ פרטרבסגזלשפט מיט בשרנקטר הפטונג מן פורצהיים , פ"ד כה(2) 441, 443 (1973)).

7.

נמצא, שאין מקום להורות על איחוד הדיון בהליכים השטריים עם ההליך הנוסף. זה גם היה הטעם בבסיס החלטת בית משפט השלום בירושלים לדחות את בקשת המבקשת לשלוח הודעת צד שלישי למשיבות 3-2. בהקשר זה יוער, שקיים טעם בטענת המשיבות, כי יש בהיעתרות לבקשה דנא כדי לחתור במידה מסוימת תחת ההחלטה האמורה שנתן בית משפט השלום בירושלים. אומנם, דחיית הבקשה ככל שהיא נוגעת להליך הנוסף עשויה להכביד על המבקשת, אולם כמי שהייתה מעורבת בהחלפת שיקים רבים עם גורמים שונים (על פי טענתה בכתבי טענותיה בהליכים השונים), נראה כי אין לה על מי להלין אלא על עצמה.

8.

לבסוף יוער, כי ייתכן שיש מקום לשקול את עיכוב הדיון בהליך הנוסף. עניינו של הליך זה הוא בטענה כי המשיבות 3-2 הפרו את ההסכם בינן לבין המבקשת, בכך שהסבו את השיקים למשיבה 1. נראה שה"נזק" הנטען בתביעה זו הוא התשלום שעלולה המבקשת לחוב בו כלפי המשיבה 1. על כן, נראה כי יש לשקול עיכוב הדיון בהליך הנוסף, ולהמשיך לדון בו לאחר שיתברר האם נזק זה אומנם נגרם למבקשת, בהתאם להכרעה שתתקבל בהליכים השטריים. עניין זה מסור כמובן לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית הדנה בהליך הנוסף ואין לראות בדבריי משום רמז שיש להורות על עיכוב.

9.

הבקשה, ככל שהיא מתייחסת לאיחוד הדיון בהליכים השטריים עם ההליך הנוסף, נדחית. המבקשת תישא בשכר-טרחת עורך דין בסך של 7,000 ש"ח לטובת המשיבה 1 ובהוצאות בסך של 3,000 ש"ח לטובת המשיבות 3-2 (יחדיו). בנוסף, בהחלטתי מיום 9.6.2013 הוריתי למבקשת לנמק מדוע לא תחוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה נוכח השיהוי שנפל בהגשת הבקשה. נוכח הסברי המבקשת שניתנו לעניין זה בהודעתה מיום 25.6.2013, הנני מחליט שלא לחייבה לשאת בהוצאות לטובת אוצר המדינה כאמור.