בש"א 4956/06 שהם אטיקט איטרנשונל בע''מ ע'י גילאון נ. בנק מרכנתיל דיסקונ

לפני בקשה להארכת מועד.

1.ההליך נסוב על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים אשר הורה על מחיקת הבקשה שהוגשה על-ידי המבקשת למתן סעד הצהרתי. פסק הדין ניתן ביום 5.4.06 בהיעדר הצדדים. לטענת המבקשת, פסק הדין הומצא לבא-כוחה ביום 27.4.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 13.6.06. המבקשת טוענת כי בא-כוחה הפסיק לייצגה והיא קיבלה ממנו את פסק הדין ביום 30.4.06. לטענתה, בשל היעדר ייצוגה, היא טעתה לחשוב כי המועד לתחילת מניין הימים להגשת ערעור נמנה מהמועד שפסק הדין הגיע לידיה, ולפיכך הוגש הערעור באיחור של יומיים. המשיב 1 מתנגד לבקשה.

2.טעות שבדין מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד רק כאשר הטעות היא טעות סבירה. טענתה של המבקשת, בנוגע לעניין תחילת מרוץ המועדים להגשת ערעור, אינה סבירה, וזאת במיוחד על רקע העובדה כי היא היתה מיוצגת בפני בית המשפט קמא. כמו כן, אף העדר ייצוג, כשלעצמו, אינו מקים טעם מיוחד להארכת מועד. אדם הבוחר לייצג את עצמו, חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין אם הייצוג ניתן על-ידי עורך-די פרטי ובין אם על-ידי הלשכה לסיוע משפטי), נוטל את הסיכון כי הוא ינקוט הליכים בדרך שאינה תואמת את סדרי הדין. כמו כן, עיון בפסק הדין ובהודעת הערעור מעלה כי על פני הדברים סיכויי ההליך קלושים. יחד עם זאת, פסק הדין בענייננו ניתן בהיעדר הצדדים. במצב דברים זה, על המשיבה 1 היה להבהיר כיצד הסתמכה על האיחור כאשר היא כלל לא ידעה על המועד המדויק בו הומצא פסק הדין למבקשת. כך לא נעשה בענייננו, ובשים לב לאורך האיחור (יומיים בלבד), לא מצאתי כי היא אכן הסתמכה על אי הגשת הערעור. בנסיבות אלה, האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים יושג על-ידי הארכת המועד תוך חיוב המבקשת בהוצאותיה.

התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת. המועד להגשת הערעור מוארך עד להגשתו בפועל. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 1,000 ₪ אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום החלטתי ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים אשר יישבו בדין.