בש"א 9228/10 גד אביטן ,נכה צה''ל נ. מינהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. הבקשה להארכת מועד הוגשה על-ידי אחיו של המבקש, מר יצחק אביטן, אשר לטענתו מחזיק בייפוי-כוח מטעם המבקש בהיותו מתגורר מחוץ לישראל.

1.

המבקש הגיש תביעת פיצויים כנגד המשיב בבית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט רובין). התביעה התקבלה בחלקה בלבד. על כך ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת בן-עמי). הערעור נמחק לאחר שנקבע כי הוגש באיחור ניכר, תוך שהמבקש חויב בהוצאות המשיב. כעת עותר המבקש באמצעות אחיו לקבלת אורכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

בפתח הדברים יובהר כי להחלטה זו קדמו מספר החלטות בניסיון לברר

את מועד ההמצאה כדין של פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי למבקש. לאחר הגשת מספר תגובות - לרבות מצד עורך-דינו הקודם של המבקש שייצג אותו בעת הגשת הערעור לבית-המשפט המחוזי - ובעקבות מספר תצהירים משלימים, התבררה התמונה הבאה:

מלכתחילה, הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי על פסק-דינו של בית-משפט השלום באמצעות בא-כוחו דאז, עו"ד גורטלר. בדיון שהתקיים בבית-המשפט המחוזי ביום 24.5.2010 יוצג המבקש על-ידי עורך דין אחר - עו"ד בניסטי. מהודעת עו"ד גורטלר מיום 14.3.2011 עולה כי ביום 23.5.2010 - יום לפני הדיון שהתקיים בבית-המשפט המחוזי - הגיש עו"ד גורטלר הודעה לבית-המשפט המחוזי על הפסקת ייצוגו של המבקש. יוער כי במערכת נט המשפט מופיעה שורת אירוע שעניינה בקשה לשינוי ייצוג מיום 23.5.2010, אולם לא צורף לה מסמך סרוק ואף לא ניתנה כל החלטה בעניינה. עוד יוער כי לטענת המבקש, עו"ד בניסטי ייצג אותו רק לצורך הדיון שהתקיים בבית-המשפט המחוזי ביום 24.5.2010. לפי הנטען, עו"ד בניסטי לא נטל על עצמו את המשך ייצוגו של המבקש לאחר אותו דיון.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אשר הורה על מחיקת ערעורו של המבקש בגין האיחור בהגשתו, ניתן ביום 19.7.2010 בהעדר הצדדים. ממערכת נט-המשפט עולה כי ביום 27.7.2010 הומצא פסק-הדין על-ידי מזכירות בית-המשפט למען ההמצאה שנמסר מטעם המבקש בתחילת ההליך, קרי - משרדו של עו"ד גורטלר. מהודעת עו"ד גורטלר מיום 14.3.2011 עולה כי הוא אינו זוכר האם מסר למבקש את פסק-הדין או ידיעה אודותיו, בהתחשב בנתק המוחלט ששרר עימו ובהתחשב בכך שהתיק טופל על-ידי אחיו של המבקש ותוך היעזרוּת בייצוג חלופי. אין חולק כי פסק-הדין לא הומצא על-ידי מזכירות בית-המשפט המחוזי לעו"ד בניסטי או לכתובת אחיו של המבקש, כי אם למשרדו של עו"ד גורטלר בלבד.

בהתאם לתצהיר משלים שצורף לתיק, ביום 10.11.2010 ניגש אחיו של המבקש מיוזמתו למזכירות בית-המשפט המחוזי וקיבל לידיו עותק של פסק-הדין. ההליך שבכותרת הוגש על-ידו ביום 14.12.2010 . בתחילה טען אחיו של המבקש כי נדרשת לו אורכה בת שבועיים לצורך הסדרת ייצוגו באמצעות עורכת-דין שהסכימה לסייע לו בהגשת הליך ערעורי "בשכר-מצווה". בתגובתו מיום 2.2.2011, טען אחיו של המבקש כי עורכת-הדין הודיעה כי אינה פנויה בתקופה הקרובה, וכי "המבקש ואחיו חושבים כי אין טעם להתקשר עם עו"ד לייצוג, כי ביהמ"ש העליון פוסק על פי חומר המונח לפניו מערכאות דלמטה...". לטענת המבקש באמצעות אחיו, יש להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי מטעמו, נוכח העוול שנגרם לו בפסיקותיהן של הערכאות הקודמות.

3.

בהתחשב בהשתלשלות העניינים כפי שתוארה עד כה, מתבקשת המסקנה כי דינה של הבקשה להארכת מועד להידחות. אבהיר טעמיי לכך.

נקודת המוצא מצויה בתקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) הקובעת כדלקמן:

480.מקום שניתן מען

"בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי".

הנה כי כן, בהתאם לתקנה 480 הנ"ל, מקום בו מסר בעל-דין לבית-המשפט מען להמצאת כתבי-בית-דין, ייחשב כל כתב שיומצא לאותו מען כאילו הומצא כראוי, ובלבד שלא נמסרה קודם לכן לבית-המשפט הודעה על שינוי במען. משמעות הדבר היא כי בעל-דין שמסר כתובת לשם המצאת כתבי-בית-דין, יושתק מלטעון כנגד המצאה שבוצעה לאותה כתובת אם לא הגיש עובר לכך הודעה על שינוי במענו (ראו: רע"א 5059/10 אלום גולד בע"מ נ' דור , פסיקה 8 (לא פורסם, 10.8.2010) והאסמכתאות המובאות שם).

בנסיבות המקרה שלפניי, המען להמצאה שנמסר מטעם המבקש עם הגשת הערעור לבית-המשפט המחוזי, היה מען משרדו של עו"ד גורטלר שייצג את המבקש אותה עת. ככל הנראה, הגיש עו"ד גורטלר ביום 23.5.2010 הודעה לבית-המשפט המחוזי על הפסקת ייצוגו של המבקש. עם זאת, בהתאם לתקנה 473 לתקנות, הודעה על הפסקת ייצוג צריכה להיות מוגשת לבית-המשפט עם העתק לכל שאר בעלי-הדין. מהנספח שצורף לתגובת עו"ד גורטלר מיום 14.3.2011, עולה לכאורה כי הודעה כאמור לא נמסרה ליתר בעלי-הדין בתיק. מכל מקום, מהחומר שהובא לעיוני וכן מרישומי מערכת נט המשפט עולה כי בשום שלב של ההליך שהתנהל לפני בית-המשפט המחוזי, לא הוגשה מטעם המבקש בקשה מסודרת בכתב לעניין שינוי במען ההמצאה עבורו, כנדרש בתקנה 480 שנוסחה הובא לעיל. יוער כי המבקש באמצעות אחיו טען כי בראש כתב-בית-דין שהגיש לבית-המשפט המחוזי, ציין ככתובת למשלוח דואר את כתובת משרדו של עו"ד בניסטי. בהתייחס לטענה זו יובהר כי ציון מען המצאה חדש בראש כתבי-בית-דין המוגשים במהלך ההליך המשפטי, בלא הגשת הודעה ברורה ומפורשת בעניין, אינה יכולה להיחשב הודעה על שינוי מען כאמור בתקנה 480. כך הוא הדבר, הן בהתחשב בלשונה המפורשת של תקנה 480 המורה על הגשת "הודעה בכתב לבית המשפט" בדבר שינוי המען; והן בהתחשב בעקרונות של וודאות ויעילות דיונית, שהרי מזכירות בית-המשפט וכן יתר הצדדים להליך אינם אמורים לעקוב אחר שינוי-כתובות בפתיח כתבי-בית-הדין המוגשים במהלך ההליך לבית-המשפט, ונדרשת הודעה ברורה ומפורשת בכתב אודות שינוי המען. אף הטענה כי בתיק בית-המשפט צויינה כתובת מגוריו של אח המבקש, לא חייבה את מזכירות בית-המשפט להמציא את פסק-הדין לאותה הכתובת, בהתחשב בכך שבעת הגשת הערעור צוין משרדו של עו"ד גורטלר כמען המצאה עבור המבקש.

בהעדר הגשת הודעה מסודרת בכתב מטעם המבקש אודות השינוי במען ההמצאה עבורו, הרי בהתאם לתקנה 480 לתקנות והפסיקה שהוזכרה לעיל, מושתק המבקש מלטעון כעת כנגד תוקף המצאת פסק-הדין על-ידי מזכירות בית-המשפט המחוזי למשרדו של עו"ד גורטלר, שהינו מען ההמצאה שנמסר מטעם המבקש בעת פתיחת ההליך בבית-המשפט קמא.

4.

בהתחשב בכך שפסק-הדין הומצא למשרד עו"ד גורטלר ביום 27.7.2010

ואילו ההליך שבכותרת הוגש מטעם המבקש ביום 14.12.2010 , ברי כי ההליך הוגש באיחור של מספר חודשים. לאיחור משמעותי זה לא הוצג טעם מהותי - ודאי לא "טעם מיוחד" - כנדרש בתקנה 528 לתקנות: ראשית , אף אם המבקש לא ידע אודות ההסדר הקבוע בתקנה 480 לתקנות, אין בכך כדי להועיל לו. המבקש בחר מטעמיו-הוא להפסיק את ייצוגו של עו"ד גורטלר ולהיעזר בשירותיו של עו"ד בניסטי בהיקף מוגבל, והכל במהלך ניהול ההליך שהוגש מטעמו לבית-המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, נראה כי היה באפשרותו של המבקש להיעזר בייעוץ משפטי מקצועי לצורך בירור סוגיית שינוי מען ההמצאה. מכל מקום, העדר ייצוג (או הגבלת היקפו) ואי ידיעת הדין עקב כך, אינם מקימים ברגיל טעם מיוחד להארכת מועד. בעל-דין הבוחר לייצג את עצמו או להגביל את היקף ייצוגו, חלף ייצוג משפטי מקצועי (בין אם ייצוג על-ידי עורך-דין פרטי ובין אם ייצוג על-ידי הלשכה לסיוע משפטי אם הוא זכאי לכך), נוטל על עצמו סיכון שמא ינהג בדרך שאינה תואמת את סדרי-הדין, על ההשלכות הנילוות לכך (ראו למשל: בש"א 4956/06 גילאון נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 26.7.2006)).

שנית , העובדה כי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הומצא למשרדו של עו"ד גורטלר וככל הנראה הלז לא יידע את המבקש אודות מתן פסק-הדין, היא עניין ליחסים שבין המבקש לעורך-דינו לשעבר, ואף בכך אין כדי להקים טעם מיוחד להארכת מועד (לכך שיחסי עורך-דין ולקוח אינם מעניינו של בית-המשפט בהקשר של בקשה להארכת מועד, ראו למשל: בש"א 2760/09 אספדי נ' רקושה (לא פורסם, 16.4.2009)).

5.

המסקנה המתבקשת מהדיון עד כה היא כי ההליך שבכותרת הוגש באיחור ניכר של מספר חודשים, בלא שהוצג לאיחור זה "טעם מיוחד". בהעדר הצגת טעם מהותי אשר בכוחו להצדיק את האיחור בהגשת ההליך, דינה של הבקשה להארכת מועד להידחות.

מעבר לנדרש אעיר כי אף אם אניח לטובת המבקש כי פסק-הדין הומצא לו כדין רק ביום 10.11.2010, עת ניגש אחיו למזכירות בית-המשפט המחוזי ונטל את פסק-הדין לידיו, לא יהיה בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי. כך הוא הדבר, שכן בהתאם לתקנה 399 לתקנות, עמדו לרשות המבקש 30 ימים להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. אף אם אניח לטובת המבקש כי פסק-הדין הומצא לידיו באמצעות אחיו רק ביום 10.11.2010 כנטען על-ידו, הרי המועד האחרון להגשתה של בקשת רשות הערעור היה ביום 12.12.2010 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 14.12.2010 , קרי- באיחור של יומיים. בהתאם לתקנה 528 ולהלכה הפסוקה, אף איחור של מספר ימים מחייב הצגת "טעם מיוחד", שכן הכלל הינו כי "אין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה" (ראו: בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (לא פורסם, 30.3.2011); עוד ראו: בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)). המבקש לא עמד בנטל להוכיח "טעם מיוחד" לאיחור הנדון. טענת המבקש כי העיכוב בהגשת ההליך נבע מניסיונו לאתר באמצעות אחיו עורך-דין שייצגו בבית-משפט זה, אינה מהווה נסיבה המצויה מחוץ לשליטתו של בעל-דין, ולפיכך אין בה כדי להקים "טעם מיוחד" בהתאם להלכה הפסוקה. כך במיוחד, כאשר בסופם של דברים התברר כי המבקש בחר שלא להיעזר בייצוג משפטי מקצועי לצורך הגשת ההליך לבית-משפט זה. בטיעוני המבקש אף אין הסבר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד בתוך התקופה שנקבעה לכך בדין. מחדלים דיוניים אלה בולטים בהתחשב בזמן הניכר שחלף מאז מתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובהתחשב בכך שעל-פני הדברים, פנייתו של המבקש באמצעות אחיו למזכירות בית-המשפט המחוזי לצורך נטילת פסק-הדין לידיו, נעשתה בשיהוי בלא שהוצג לכך הסבר ממשי. בהקשר זה, יצוין כי עוד ביום 24.5.2010 נתן בית-המשפט המחוזי החלטה במעמד הנוכחים - לרבות במעמד אחיו של המבקש. באותה החלטה נקבע כי לאחר הגשת תצהיר חתום אשר יוגש בתוך 30 ימים, תינתן החלטה בבקשה למחיקת הערעור על הסף עקב האיחור בהגשתו. ואמנם, התצהיר הוגש, ופסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אשר הורה על מחיקת הערעור ניתן ביום 19.7.2010. דומה, אפוא, כי היה על המבקש באמצעות אחיו לצפות למתן פסק-דין במועד סמוך לאחר חלוף 30 ימים ממתן ההחלטה ביום 24.5.2010 במעמד הנוכחים. אף-על-פי-כן, המבקש באמצעות אחיו ראה לברר אודות מתן פסק-הדין רק ביום 10.11.2010 בלא ליתן הסבר לשיהוי האמור, ובאופן שאינו מתיישב עם חובתו של בעל-דין לפעול בשקידה ראויה במהלך הליך משפטי המתנהל בעניינו.

6.

למכלול הטעמים שהוצגו עד כה יש להוסיף כי בחינת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי מלמדת כי על-פני הדברים, סיכויי ההליך אינם טובים. המדובר בערעור בגלגול "שלישי" אשר אינו מעורר שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

7.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. יובהר כי אין מדובר בעמידה דווקנית על הוראות סדרי-הדין, כי אם בהכרעה הנובעת מחשיבות השמירה על הוודאות, היציבות והשיוויון בין בעלי-הדין בהפעלתם של סדרי הדין; מהצורך להגן על צפיית בעל-הדין שכנגד לסופיות הדיון, בהתחשב בכך שפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן לפני חודשים ארוכים; וכן מהצורך להציב גבול להתמשכות ההליכים. כל זאת, בנסיבות בהן לא הוצג טעם משכנע לאיחור בהגשת ההליך שמקורו בהתנהלות דיונית מעוררת קושי מצד המבקש; ובשים לב לכך שסיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם נחזים להיות טובים.

הבקשה להארכת מועד נדחית, אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיב בהליך שלפניי בסך 2,500 ש"ח.