בש"א 8496/07 אליהו קבלן נ. שמואל נבון

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקיבל חלקית ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שפסק על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בסכסוך כספי בין בעלי הדין. בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בסכום החיוב שנפסק, אך קבע כי הסנקציה שנקבעה בגין אי תשלום במועד הינה בלתי מידתית וקבע תחתיה סנקציה מתונה יותר. פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 3.7.2007. המבקש הגיש ביום 13.8.2007 לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר. ביום 15.8.2007 נדחתה הבקשה מן הטעם

כי "משנתנה ערכאת הערעור פסק דינה הסתיים תפקידה ואין מקום להגיש בקשה לעיון חוזר". המבקש טוען, עם זאת, כי נודע לו על ההחלטה רק ביום 7.10.2007.

2.

הבקשה לפני הוגשה ביום 10.10.2006. נטען בה כי המבקש אינו מיוצג וכי נודע לו על ההחלטה לעיון חוזר רק ביום 7.10.2007, כשניגש לבית המשפט לברר במזכירות אם ניתנה החלטה. לדברי המבקש, הוא הבין מההחלטה כי לא היה מקום להגיש בקשה לעיון חוזר ועקב חששו כי זמן הערעור נמנה מתאריך פסק הדין (3.7.2007) פנה לבית משפט זה ואז הועמד על הצורך לבקש הארכת מועד. המשיב מתנגד לבקשה.

3.

מרוץ המועדים להגשת הבקשה לרשות ערעור התחיל מעת שנתקבל אצל המבקש פסק הדין מיום 3.7.07. העובדה כי המבקש פנה בבקשה ל"עיון חוזר" אינה משנה את המועד בו מתחיל מניין הימים, שכן אין כוחה של בקשה לעיון חוסר להעניק ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה נשוא הבקשה לעיון חוזר (ראו, רע"א 11449/05

הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' אלי תורג'מן (לא פורסם, 6.2.06). הגשת ההליך טעונה, איפוא, הארכת מועד. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו. טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד. לעניין הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות, טעות שבדין עשויה להקים טעם מיוחד, ובלבד שמדובר בטעות בלתי נמנעת באורח סביר (ראו, רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (לא פורסם, 29.1.2002)).

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה וכן בתגובת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. בראשית דבריי אציין כי טענת המבקש לפיה לא הומצאה לו ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, לא נתמכה בתצהיר. אך גם בהנחה שההחלטה אכן הובאה לידיעתו של המבקש רק בסמוך לפני הגשת בקשה זו, כנטען בבקשה שלפניי, אין בכך כדי להקים טעם מיוחד בנסיבות העניין. טעות שבדין מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד רק כאשר הטעות היא טעות סבירה. בענייננו, אין לומר כי טעותו של המבקש, בנוגע להגשת בקשה לעיון חוזר במקום בקשה לרשות ערעור, סבירה היא. כמו כן, העדר ייצוג, כשלעצמו, אינו מקים טעם מיוחד להארכת מועד. אדם הבוחר לייצג את עצמו, חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי נוטל את הסיכון כי הוא ינקוט הליכים בדרך שאינה תואמת את סדרי הדין (ראו, בש"א 4956/06 שהם אטיקס אינטרנשיונל בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 26.7.2007). לבסוף, עיון בפסק הדין מעלה כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים שכן אין ההליך מגלה עילה לדיון בגלגול שלישי. במצב דברים זה ובשים לב למשך האיחור, אין בידי להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.