פרטי ההליך
החלטה בתיק בש"א 53/23
בבית המשפט העליון
בש"א 53/23
לפני:
כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה להארכת מועד
להגשת בקשה לדיון נוסף מיום 1.1.2023; תשובת המשיב מיום 10.1.2023
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד של שלושים ימים להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק הדין בבע"ם 4507/22 מיום 14.12.2022 (להלן: פסק הדין).
המועד האחרון להגשת הבקשה לדיון נוסף חלף ביום 29.12.2023, ואילו הבקשה דנא הוגשה ביום 1.1.2023, היינו באיחור של שלושה ימים. בבקשה נטען כי סיכויי ההליך גבוהים לנוכח חילוקי הדעות בין חברי המותב בפסק הדין, ובשים לב להשלכות הרוחב שעשויות להיות להכרעה במקרה הנדון. כן נטען כי פסק הדין הוביל לפגיעה בלתי מידתית במבקשת, וכי אף משום כך יש להיעתר לבקשה דנא.
המשיב מתנגד לבקשה.
לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
הבקשה אינה כוללת כל הסבר ביחס לצורך בארכה להגשת הבקשה לדיון נוסף ואף לא ביחס לאיחור בהגשת בקשת הארכה עצמה, אשר הוגשה כאמור כשלושה ימים לאחר המועד האחרון להגשת הבקשה לדיון נוסף. המבקשת מיקדה טענותיה אך בסיכויי ההליך, אשר לטענתה גבוהים, ואולם בכך לא די. כפי שנקבע בעבר, "הליך של בקשה לדיון נוסף מיועד, מעצם טיבו וטבעו, לבירור סוגיות מורכבות וחרף זאת קבע המחוקק סד זמנים קצר להגשתו. מכך נובע, כי ככלל בעל דין נדרש להגיש את הבקשה במועד הקבוע בדין גם אם לשיטתו יש חשיבות וחידוש בפסק-הדין מושא הבקשה לדיון נוסף" (ראו: בשג"ץ 2568/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לים בירושלים (27.4.2021)).
משכך, ובשים לב לגישתו הקפדנית והמצמצמת של בית משפט זה באשר לבקשות להארכת מועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף, לא מצאתי כי הבקשה מצביעה על "טעם מיוחד" המצדיק את קבלתה (ראו למשל: בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני, פיסקה 7 (13.9.2009); בש"א 536/18 פלוני נ' פלונית, פיסקה 7 (31.1.2018); בש"מ 7312/19 זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים, פיסקה 4 (13.11.2019)).
מעבר לכך, אציין כי לנוכח אמות המידה הקבועות בדין לקיום דיון נוסף, אף סיכויי ההליך אינם נחזים להיות גבוהים במקרה הנדון. סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי נשיא בית המשפט העליון, או שופט אחר שיקבע לכך, ייעתרו לבקשה לקיום דיון נוסף "אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף". במקרה הנדון, כך עולה מעיון בפסק הדין, לא נקבעה הלכה חדשה אשר עומדת בסתירה להלכה קודמת, ולמעשה לא נקבעה הלכה חדשה כלל, וזאת בשים לב לכך שדעת הרוב בפסק הדין הכריעה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת משאין היא מקימה עילה למתן רשות לערער. אשר על כן, אף הערכת סיכויי ההליך במקרה הנדון אינה תומכת בהיעתרות לבקשה.
על רקע כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ב בטבת התשפ"ג (15.1.2023).
ליאור משאלי שלומאי
ר ש מ ת