בש"א 5607/08 שלמה בוטח נ. פרקליטות המדינה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשם.

1.

בהחלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 5.12.2006 (במסגרת ע"א 5942/06) חויב המבקש בתשלום אגרה והפקדת עירבון תוך שצוין כי "יש מקום להעמיד את הערבון על סכום הנמוך מהמקובל בהליכים אזרחיים 'רגילים'", וזה נקבע ל-15,000 ₪. לבקשת המבקש הוארך המועד להפקדת העירבון בהחלטת כבוד הרשם י' מרזל (מיום 25.1.2007). המבקש הגיש ביום 12.2.2007 בקשה לעיון חוזר בהחלטת כב' הרשמת ש' ליבוביץ, אשר נדחתה. כבוד הרשמת קבעה בהמשך לכך (ביום 12.4.2007) כי עניין העירבון יושלם תוך 7 ימים. הודעה על רישום ההליך לדחייה נשלחה למבקש ביום 29.4.2007, ומשלא פעל המבקש להסיר את המחדל, נדחה ההליך בהחלטה מיום 14.6.2007. ביום 17.6.2007 פנה המבקש בבקשה לביטול ההחלטה הדוחה את ההליך. כב' הרשם י' מרזל דחה את הבקשה (ביום 8.8.2007) בציינו, כי "אכן, ניתנו למבקש ארכות שונות ולמרות זאת לא הופקד הערבון. בקשה לעיון חוזר, נדחתה. ההליך נרשם לדחייה והערבון לא הופקד. לא הובא טעם של ממש להשתלשלות עניינית זו". המבקש פנה בבקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה האמורה וזו נדחתה בהחלטה מיום 31.10.2007. כעת מונחת לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל בעניין העירבון ובעניין דחיית ההליך.

2.

בא-כוח המבקש הגיש תצהיר מטעמו, בו הוא מציין כי מיד עם העברת הטיפול בתיק לידיו מאת עו"ד יהונתן בוטח, אשר נסע לחו"ל, פנה לבית המשפט בבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לערער על החלטות הרשם י' מרזל אך נמסר לו כי הבקשה לא תטופל ללא עמדת המשיבה. לדבריו, בקשת הארכה נשלחה במקביל גם למשיבה אך במשך חודשים ארוכים לא נמסרה תגובתה. לטענת בא-כוח המבקש, הוא נתבקש על ידי עו"ד יהונתן בוטח לטפל בעשרות תיקים, אך כיון שהוא עובד ללא פקידה הדבר היה קשה לו ביותר והוא לא הצליח תמיד לעקוב אחר הנעשה בכל תיק. לפיכך, לטענת בא-כוח המבקש, מדי פעם היו תקלות גם בתיקים אחרים שעו"ד יהונתן בוטח העביר לו. עוד מציין בא-כוח המבקש, כי בגלל עומס עבודה ותיקים רבים בהם נאלץ לטפל עבור עו"ד יהונתן בוטח לא יכול היה להקדיש זמן לפרשה דנן והיא נשתכחה ממנו. לבסוף, טוען בא-כוח המבקש כי רק עם שובו של עו"ד יהונתן בוטח ארצה (כעולה מן הבקשה מ דובר בחודש יוני 2008) נמסר לו על ההחלטה לפיה נדחה ההליך בע"א 5942/06 ואז גם התברר לו שלא קיבל למעשה מאת המבקש את ייפוי הכוח מיום 1.11.2007. המשיבה מתנגדת לבקשה.

3.

לאחר עיון בטענות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הארכת מועד הקבוע בחיקוק טעונה "טעם מיוחד" (סעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הבקשה להארכת מועד הוגשה כשמונה חודשים לאחר החלטתו האחרונה של כב' הרשם י' מרזל בע"א 5942/06. ההסבר לאיחור המ מוש ך נעוץ, על פי הנטען, בהמתנה לעמדת המשיבה, בעומס אצל בא-כוח המבקש, בתקלות משרדיות ובעיכוב בהסדרת הייצוג. הסברים אלה אינם עולים כדי "טעם מיוחד" כנדרש בדין. אין המ דובר בנסיבות שאינן בשליטת המבקש או בא-כוחו. יש לזכור כי ככול שמשך האיחור הוא רב יותר, כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי והאינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליכים (ראו, בש"א 6404/04 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.9.2004)). מקובלת עלי עמדת המשיבה כי עומס במשרד בא-כוחו של המבקש אינו מקים "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו בש"א 5800/06 עדאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.06)). כך במיוחד שעה שהטענה הועלתה בצורה כללית וסתמית, ואינה מבהירה מדוע לכל הפחות לא הוגשה בקשת ארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך (ראו, בש"א 9977/06 כנעני נ' מנהל מס שבח מקרקעין ירושלים (לא פורסם, 11.3.2007)). גם הסדרת הייצוג, ככל שנדרשה הסדרה כאמור, אינה מצדיקה מתן ארכה, בפרט בהתחשב בכך שהמבקש היה מיוצג על ידי עורך דין אחר לפני העברת התיק לבא כוחו הנוכחי. הקשר בין עורך דין לשולחו הוא עניין ליחסים בין השניים ולא מעניינו של בית המשפט (ראו ב"ש 39/89 אנגל נ' בנק צפון אמריקה (בפירוק) (לא פורסם, 20.1.1989)). בנוסף, יש לייחס משקל להתמהמהות המבקש מאז פנה למשיבים בחודש דצמבר 2007 ועד לפנייה הנוכחית לבית המשפט. לכך יש להוסיף כי על פני הדברים, סיכויי הערעור לגופו נראים קלושים, וזו בלשון המעטה. לאחר כתיבת ההחלטה הגיעה לידי בקשת המבקש להשיב לתגובת המשיבה. לאור הטעמים המובאים לדחיית ההליך, לא נראה כי תשובות המבקש עשויות לשנות מן המסקנה בדבר דחיית ההליך, ועל כן איני רואה מקום להיעתר לה.

התוצאה, אפוא, שהבקשה למתן ארכה נדחית. המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסך של 2,500 ₪ בגין בקשה זו. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.