בש"א 5918/20 אורי נחמן נ. עו"ד שי חיימי

1.

לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי כנגד החלטות ופסקי דין שניתנו בעניינם של הצדדים על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת.

2.

וזהו רקע הדברים הרלוונטי לענייננו: המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה נזיקית נגד המשיב בסך של כ-8 מיליון ש"ח. ברקע התביעה עומד פסק-דין שניתן בהתדיינות קודמת שניהלה המבקשת עם אביה בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, אשר במסגרתו נקבע כי הסכם מתנה שנערך בין השניים להעברת זכויות האב בנחלה חקלאית למבקשת – אינו בעל תוקף מחייב. למסקנה זו הגיע בית המשפט לענייני משפחה בהתבסס בין היתר על עדותו של המשיב, עורך דין במקצועו, אשר ערך את ההסכם. בעקבות פסק-דין זה הגישה המבקשת את התביעה הנזיקית כנגד המשיב, בה עתרה לחייבו בתשלום נזקיה בפרשה. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המבקשת בקשה לפטור אותה מתשלום האגרה מושא ההליך.

ביום 22.10.2019 דחתה כבוד רשמת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ע' גולומב ) את הבקשה לפטור מאגרה. בהחלטתה עמדה כבוד הרשמת על שני התנאים המצטברים שיש לבסס לצורך קבלת פטור מאגרה: היעדר יכולת כלכלית והיותו של ההליך מושא בקשת הפטור "מגלה עילה". בהחלטתה ציינה כבוד הרשמת כי התנאי הראשון הנוגע להיעדר יכולתה הכלכלית של המבקשת מתקיים במקרה דנן ואולם בכל הנוגע לתנאי המצטבר השני מצאה כבוד הרשמת כי ההליך אינו מגלה לכאורה עילה. אשר על כן דחתה כבוד הרשמת את בקשת הפטור וקבעה כי על המבקשת לשלם את האגרה בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה (להלן: ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה ).

ביום 30.12.2019, ומשלא שולמה האגרה על-ידי המבקשת, ניתן על ידי כבוד הרשמת פסק-דין המורה על מחיקת התביעה. בפסק-הדין הדגישה כבוד הרשמת כי ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה נשלחה למבקשת בדואר רשום על-ידי המזכירות אך ביום 5.11.2019 סירבה המבקשת לקבל את דבר הדואר (להלן: פסק-הדין המוחק את התביעה ).

3.

המבקשת ביקשה להשיג על ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה וכן על פסק-הדין המוחק את התביעה. על כן היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת אשר הופנה הן כנגד ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה הן כנגד פסק-הדין המוחק את התביעה. יצוין, כי הערעור הוגש ביום 28.6.2020 ובמסגרתו טענה המבקשת, בין היתר, כי פסק-הדין הומצא לה כדין על ידי מזכירות בית המשפט המחוזי רק ביום 3.6.2020 (אך יובהר כי בד בבד הוסיפה וציינה המבקשת כי המזכירות מסרה לה טלפונית עוד בחודש מארס 2020 על דבר מתן פסק-הדין). ביום 30.6.2020 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' קולה ) על מחיקת הערעור בציינו כי "מקום בו מופנה הערעור כנגד פסק דינה של כב' הרשמת, הרי שיש להגישו לערכאה המוסמכת – בית המשפט העליון" (להלן: פסק-הדין בערעור ).

המבקשת לא אמרה נואש ופנתה פעם נוספת לבית המשפט המחוזי והפעם עתרה להעברת הדיון בערעור לבית המשפט העליון בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט )

הקובע כי "מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר [...]". גם בקשתה-זו של המבקשת נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' קולה ) מיום 14.7.2020 שבה נקבע כי "מעיון בתיק עולה כי פסק דינה של כב' הרשמת הומצא למבקשת בהתאם לתקנות הרלוונטיות עוד ביום 9.1.20, כך שמכל מקום הוגש הערעור לבית משפט זה לאחר המועד הקבוע בחוק. מכל מקום, עם מחיקת הערעור סיים בית משפט זה את מלאכתו" (להלן:

ההחלטה בבקשת ההעברה ).

4.

בבקשה שלפניי אשר הוגשה ביום 24.8.2020 עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת הליכים ערעוריים לבית משפט זה על ההחלטות השיפוטיות שניתנו בבית המשפט המחוזי בנצרת הנזכרות לעיל: על ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה ועל פסק-הדין המוחק את התביעה (שניהם ניתנו על ידי כבוד השופטת גולומב

בתפקידה כרשמת בית המשפט), ועל פסק-הדין בערעור ועל ההחלטה בבקשת העברה (אשר ניתנו שניהם על ידי כבוד השופט קולה ). בבקשתה מעלה המבקשת שלל טענות בעניין המועדים השונים שבהם הומצאו לה ההחלטות ופסקי-הדין, ובהקשר זה חוזרת וטוענת היא כי הערכאה המוסמכת לדון בערעור על החלטות הרשמת הייתה במקרה דנן בית המשפט המחוזי ולא בית המשפט העליון ועל כן לא היה מקום למחוק את הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי.

המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה להארכת מועד.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. הארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי טעונה הצגת "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אינני סבור כי עלה בידה של המבקשת להצביע על טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד המבוקשת.

בהקשר זה יצוין תחילה כי השתלשלות העניינים הדיונית המתוארת לעיל מקורה בטעות יסודית של המבקשת הנוגעת לערכאה המוסמכת לדון בערעור על פסק-הדין שניתן על ידי רשמת בית המשפט המחוזי. הדין בעניין זה ברור וידוע - הערכאה המוסמכת לדון בהליך ערעורי על פסק-דין

של רשם בית המשפט המחוזי אינה בית המשפט המחוזי אלא בית המשפט העליון. כך מורה אותנו מפורשות סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט שלפיו "פסק דין של רשם של בית משפט שלום או של בית משפט מחוזי דינו, לענין ערעור, כפסק דין של בית המשפט שבו הוא משמש רשם" (וראו למשל, ע"א 461/14

רוזן נ' ביטון , פיסקה 8 (14.1.2015). ודוקו, המבקשת טוענת כי יש לסווג את פסק-דינה של כבוד הרשמת אשר במסגרתו נמחקה התביעה שהגישה מחמת אי תשלום האגרה, כ"החלטה אחרת" לעניין דיני הערעור. טענה זו אין בה ממש שהרי כבר נפסק בשורה ארוכה של מקרים כי החלטה המוחקת ערעור מחמת אי תשלום אגרה מהווה פסק דין (ראו למשל, רע"א 2660/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ

(4.9.2011); רע"א 423/16 שפירו נ' משטרת ישראל

(15.3.2016); חמי בן נון וטל חבקין

הערעור האזרחי

119 (מהדורה שלישית, 2012)). לפיכך, הדרך להשיג על החלטה שיפוטית כאמור הניתנת על ידי רשם בית משפט מחוזי היא באמצעות הגשת ערעור בזכות לבית המשפט העליון. העובדה שהמבקשת טעתה והגישה את הערעור לערכאה הלא נכונה, כמו גם פסק-הדין אשר ניתן בגדרו של אותו הליך שגוי, וכך גם ההחלטה בבקשת ההעברה אשר ניתנה לאחר שהליך שגוי זה נמחק - אינן מאריכות את המועד האמור, כפי שנפסק במקרים דומים (השוו, בש"א 2840/16 איליאייב נ' רוזנברג שירותי חקירות ואבטחה בארץ ובחו"ל , פיסקה 5 (17.7.2016)). יצוין כי משניתן פסק-דין המוחק את התביעה שהגישה המבקשת מחמת אי תשלום האגרה, הרי שההחלטה בבקשה לפטור מאגרה "נבלעה" באותו פסק-דין וניתן היה להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק-הדין, ככל שהיה מוגש לערכאה הנכונה.

6.

גם אם אניח לטובת המבקשת, אשר אינה מיוצגת, כי נפלה בידה טעות בנוגע לערכאה המוסמכת לדון בערעור על פסק דינה של הרשמת, הרי שלכל האמור מצטרף נתון נוסף אשר יש ליתן לו משקל לא מבוטל בענייננו. עניינו של שיקול זה בעיתוי הגשת הבקשה להארכת מועד. פסק הדין בערעור ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 30.6.2020 (וההחלטה בבקשת ההעברה ניתנה ביום 14.7.2020). בקשת הארכה דנן הוגשה לבית משפט זה ביום 24.8.2020. המבקשת לא הסבירה מה טעם השיהוי בהגשת בקשת הארכה. לנתון זה יש ליתן משקל משמעותי (השוו, בש"א 1177/20 סוסנוביק נ' מוסקוביץ

(24.2.2020)). אכן, לאחר שבית המשפט המחוזי קבע בפסק-הדין בערעור כי ערעור המבקשת הוגש לערכאה הלא נכונה היה עליה לפעול בשקידה ראויה ובמהירות לצורך הגשת הבקשה שלפניי. ואולם המבקשת המתינה פרק זמן של קרוב לחודשיים (ובניכוי ימי הפגרה -כחודש וחצי) עד אשר הגישה את בקשת הארכה. כל זאת כאשר ברקע הדברים יוזכר כי ההחלטה בבקשת לפטור מאגרה ופסק-הדין המוחק את התביעה ניתנו על ידי כבוד רשמת בית המשפט המחוזי עוד בחודש אוקטובר 2019 ובחודש דצמבר 2019, בהתאמה.

7.

בנסיבות אלה ובשל כל הטעמים המצטברים האמורים לא ניתן לומר שעלה בידה של המבקשת לבסס קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת.

הבקשה להארכת מועד נדחית, אפוא.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ש"ח.