בש"א 6161/21 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ש 38411-02-21 מיום 2.6.2021 (להלן: פסק הדין ) שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות בתמ"ש 4835-01-17 מיום 24.12.2020. במוקד ההליך עומדת מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, שהינם אחים, ביחס לזכויות בעלות בדירת מגורים.

בהתאם לתקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות בית משפט לענייני משפחה ), המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק-דין של בית המשפט לענייני משפחה הינו שלושים ימים ממועד המצאתו של פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בהתאם לכך, המועד האחרון להגשת ההליך היה בענייננו ביום 1.7.2021.

ואולם, רק ביום 9.9.2021 ניסתה באת-כוח המערער להגיש לראשונה את בקשת רשות הערעור לבית משפט זה. בשל האיחור שנפל בהגשת ההליך סירב המזכיר המשפטי לקבלו למרשם התיקים. המבקש לא השלים עם הודעת המזכיר המשפטי והגיש עליה השגה וביום 13.9.2021 נדחתה השגתו זו (הש"א 6204/21 פלוני נ' פלוני (13.9.2021)). בעקבות דחיית ההשגה הוגשה בקשת הארכה דנן. המשיב מתנגד לבקשה להארכת מועד.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מהשתלשלות האירועים המתוארת לעיל כמו גם מתצהיר המבקש שהוגש בתמיכה לבקשה ניתן ללמוד כי האיחור בהגשת ההליך נגרם בשל טעות שבדין. היינו, האיחור בהגשת ההליך נבע מכך שבאת-כוח המבקש טעתה לסבור כי על בקשת רשות הערעור חל ההסדר הקבוע במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי

החדשות ), לפיו ניתן להגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור תוך ששים ימים מיום המצאת פסק הדין, ולא תקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה, המורה כאמור כי ניתן להגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור בתוך שלושים ימים.

אכן, תקנה 45 לתקנות בתי המשפט לענייני משפחה בצירוף כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, הובילה לביטול ההאחדה שהייתה מעוגנת בעבר באשר למועדים להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בהליכים אזרחיים "רגילים" ובהליכים שתחילתם בבית המשפט לענייני משפחה. אולם, כבר הובהר כי חלוף הזמן מאז כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות מפחית את מידת ההצדקה להכיר בטעות שנפלה בהבנת הדין החדש משום "טעם מיוחד" (ראו, בש"א 1898/21 פלוני נ' פלונית

(14.4.2021); ער"א 3161/21 עמותת ישמח צדיק - קהילת ברסלב בגליל נ' פלוני

(12.5.2021); ער"א 5485/21 פלוני נ' פלוני (11.8.2021)). בענייננו, בשים לב לחלוף הזמן שעבר מאז כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי ושל תקנות בית משפט לענייני משפחה, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את מתן הארכה המבוקשת (ראו והשוו, בש"א 6508/21 פלונית נ' פלוני

(14.10.2021)).

לא נעלמה מעיניי טענת המבקש כי יצא מנקודת הנחה כי ניתן להגיש את ההליך בתוך ששים ימים ממועד מתן פסק-הדין, שכן ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות הוגש אף הוא בתוך ששים ימים ולא נדחה מן המרשם מחמת איחוד ובהמשך התברר לגופו. ואולם, אין בטענה זו כדי להטות את הכף לטובת היעתרות לבקשה. ערעורו של המבקש הוגש כאמור לבית המשפט המחוזי בחודש פברואר 2021, בסמוך מאוד לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות ותקנות בית משפט לענייני משפחה. חלוף הזמן מאז ועד למועד מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בחודש יוני 2021, מפחית כאמור את מידת ההצדקה להכיר בטעות שנפלה בהבנת הדין החדש משום "טעם מיוחד". אוסיף, כי בחנתי את הבקשה גם בשים לב לכך שהמבקש מיוצג וכן על רקע מהות ההליך, אשר תחילתו אמנם בבית המשפט לעניניי משפחה, אך מבלי שנדונו בו עניינים שבדיני נפשות, כגון עניינים הנוגעים לטובתו ולגורלו של קטין (ראו והשוו מנגד, בש"א 7152/21 פלוני נ' פלונית

(2.11.2021)).

הבקשה נדחית אפוא.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.