ער"א 3161/21 עמותת ישמח צדיק- קהילת ברסלב בגליל נ. פלוני

לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בבש"א 2643/21 מיום 4.5.2021, בגדרה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

ביום 19.4.2021 הגישה המערערת לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (עמ"ש 58433-06-20) במסגרתו נדחה ערעור שהגישה המערערת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (ת"ע 44203-04-15). בבקשה שהוגשה לרשם נטען כי בא-כוח המערערת שגה כאשר סבר שעליו להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 18.4.2021, לפי המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ), על אף שהיה עליו להגישו עד ליום 10.3.2021 בהתאם למועד הקבוע בתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. שגיאה זו חלה לנוכח משך הזמן הקצר שעבר מאז נכנסו לתוקף התקנות החדשות, טעם אשר הוכר לאחרונה בפסיקת רשמי בית משפט זה כטעם מיוחד המצדיק קבלת בקשה להארכת מועד.

2.

ביום 4.5.2021 דחה הרשם את הבקשה, בקבעו כי בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים אין מקום להיעתר לה, ובכלל זה העובדה שהמבקשת מיוצגת בידי עורך-דין; חלוף הזמן מאז שנכנסו התקנות החדשות לתקפן; והעובדה שהמשיבים הצביעו על אינטרס הסתמכות קונקרטי בקשר לסופיות פסק הדין.

3.

מכאן לערעור שלפנַי, במסגרתו נטען כי לא היה מקום שהרשם ידחה את הבקשה בהתחשב בעיתוי הגשתה, היינו זמן קצר לאחר מועד כניסתן של התקנות החדשות לתוקף, בעוד שבקשה דומה בהליך אחר התקבלה (בש"א 1898/21 פלוני נ' פלונית (14.4.2021) (להלן: בש"א 1898/21 )). עוד נטען כי כלל לא ברור מהו אותו אינטרס הסתמכות קונקרטית עליו הצביעו המשיבים, בנסיבות שבהן המשיבים עצמם טוענים שהיה ידוע להם כי בכוונת המערערת להגיש ערעור על פסק הדין, ובהינתן העובדה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי ממילא לא הביא "לסופיות" ההליך הואיל ובין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים המוסבים על אותם נכסים.

4.

דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים כגון דא הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: ער"א 2743/21 מאיר נ' פריאנטה (6.5.2021); בש"א 8881/20 נובק נ' אברהם , פסקה 4 (24.12.2020); בש"א 8509/20 אפטר נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 3 (10.12.2020)). המערערת לא הציגה כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשם. גם אין בהחלטה שניתנה בבש"א 1898/21, במסגרתה קבע הרשם כי "במהלך תקופת ההסתגלות הראשונה לתקנות החדשות, ניתן בהחלט לראות בטעות שנפלה ביחס לביטול האחדה זו משום טעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה", כדי לסייע למערערת. לא למותר לציין כי באותו עניין הבהיר הרשם מפורשות כי אין לצפות להארכת מועד "אוטומטית" בכל מקרה שבו תעלה טענה כי חלה טעות בהבנת הדין החדש. בענייננו, לא רק שבשל חלוף הזמן מאז הותקנו התקנות החדשות, פחתה מידת ההצדקה להכיר בטעות שנפלה בהבנת הדין החדש משום "טעם מיוחד", אלא שגם אין כל מקום להתערב בקביעת הרשם כי אינטרס ההסתמכות של המשיבים מצדיק במקרה זה את דחיית הבקשה.