בש"א 1451-23 בש"א 1451-23

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 19.12.2022 (זהו גם מועד המצאתו), ובהתאם לתקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן – תקנות בית משפט לענייני משפחה), המועד להגשת בקשת רשות הערעור חלף לפני הגשת הבקשה להארכת המועד (שעימה הוגש מסמך בקשת רשות הערעור).

בבקשה שבכותרת נטען כי המבקש סבר בתום לב כי עומדים לרשותו 60 ימים לצורך הגשת בקשת רשות הערעור. לטענתו, בית משפט זה אישר הארכות מועד בנסיבות דומות. עוד טען כי בפרשה זו התעוררו שאלות משפטיות החורגות מעניינם של הצדדים להליך.

המשיבים חלקו על כך שבמקרה דנן יש להיעתר לבקשה עקב הטעות שבדין. המשיבים הצביעו על התקופה הארוכה שחלפה מאז שונו התקנות. המשיבים טענו גם כי המבקש ידע בפועל על חלוף המועד ועל חלותן של תקנות בית משפט לענייני משפחה, עקב מכתב ששלחו לו שבוע לפני הגשת הבקשה שבכותרת, ועקב עיסוק מסוים בהן בבית המשפט קמא. אשר לסיכויי הערעור, נטען כי הכרעת בית המשפט קמא התבססה על עובדות ונטען גם כי אף בבקשה נכתב כי בית המשפט קמא לא התייחס לשאלות המשפטיות. על כן, לא מתעורר עניין העומד באמות המידה לקיום דיון בגלגול שלישי.

הצדדים היו חלוקים גם לגבי הסתמכותם של המשיבים על פסק הדין. המבקש טען כי המשיבים הסכימו להשהות את הביצוע של פסק הדין למשך 60 ימים. המשיבים טענו כי הסכמתם הוגבלה להשהיית הביצוע של פסק הדין, אולם אין בהסכמה זו כדי להעיד על הסכמה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים מצאתי כי אין להיעתר לבקשה להארכת המועד. מאז ששוּנה המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף פרק זמן לא מבוטל. בשל כך, בקשות שהוגשו לאחרונה להארכת מועד בנסיבות דומות לא התקבלו (ראו למשל, ער"א 5728/22 פלונית נ' פלוני (7.9.2022); בש"א 6161/21 פלוני נ' פלוני (9.11.2021); בש"א 3601/22 פלוני נ' פלוני (30.6.2022); בש"א 8878/22 פלוני נ' פלונית (15.1.2023)). אף אני סבורה כי לאור חלוף פרק הזמן המשמעותי מאז כניסת התיקון לתקנות לתוקף, ההצדקה להארכת מועד פחותה, ובבקשה שבכותרת לא הועלה טעם להכריע באופן שונה. לזאת יש להוסיף כי, כפי שהובהר בתשובת המשיבים, נראה כי המבקש היה מודע לכך כשבוע לפני הגשת הבקשה, ולא הובהר מדוע לא הוגשה בקשה מתאימה סמוך לאחר מכן.

לא מצאתי כי ביתר הנסיבות יש כדי להטות את הכף. לטענת המשיבים הם החלו לפעול על סמך פסק הדין של בית המשפט קמא, ומתן זמן התארגנות אינו משול להסכמה להארכת מועד. עוד אדגיש לעניין סיכויי ההליך כי מדובר בגלגול שלישי באותה פרשה, ונדמה כי המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בעיקרה.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש ישלם לכל אחת מקבוצות המשיבים 500 ש"ח (בסה"כ 1,000 ש"ח).