פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
744/19
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקשים:
1. יהושע פחימה
2. אלירן כהן
3. יאיר אביטן
נ ג ד
המשיבים:
1. חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ
2. דניאל בר גיל
3. לירן בר גיל
4. רחל בר גיל
5. שמעון בוחבוט
בקשה
להעברת מקום דיון
בשם המבקשים:
עו"ד מירן שלג
בשם המשיבה 1:
עו"ד ענת לוי
החלטה
1.
לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), להעברת הדיון בתא"ח 4498-01-19 מבית משפט השלום תל אביב-יפו לבית משפט השלום דימונה.
2.
מדובר בתביעה לפינוי וסילוק יד ממקרקעין שהגישה המשיבה 1 נגד המבקשים והמשיבים 5-2. מהבקשה עולה כי בהסכם השכירות נשוא התביעה שולבה תניית שיפוט מקומית שלפיה בית משפט במחוז תל אביב ידון בסכסוכים הקשורים להסכם.
3.
לטענת המבקשים, יש להורות על העברת מקום הדיון לבית משפט השלום בדימונה, מהטעם שהם אינם כפופים לתניית השיפוט האמורה. מכל מקום טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לקבלת בקשתם לאור העובדה שמקום מגוריהם, כמו גם זה של העדים הפוטנציאליים מטעמם; מקום הימצאותם של הנכסים נשוא התביעה; ומקום המעשה או המחדל בגינו הוגשה התביעה, מצויים כולם בדימונה.
4.
המשיבה 1 מצידה מתנגדת לבקשה ואילו המשיבים 5-2 לא הגישו תגובותיהם, למרות שהמועד להגשתן חלף. המשיבה 1 טוענת כי יש להותיר את בירור התובענה לפני בית משפט השלום תל אביב-יפו וזאת בעיקר נוכח תניית השיפוט הקבועה בהסכם השכירות שנחתם בין הצדדים. בנוסף, טוענת המשיבה 1 כי העדים מטעמה מתגוררים באזור תל אביב.
5.
כמוסבר בבש״א 5948/18 מדינת ישראל נ׳ פלונית (6.9.2018), התובע זכאי לכך שתביעתו תתברר בבית משפט מוסמך שבו הוא בחר להגישה (ראו גם בש"א 5894/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' להבות שירותים בע"מ , פסקה 7 (19.8.2018)). זכות זו תעמוד על כנה והדיון בתביעה לא יועבר לבית משפט אחר, זולת אם הנתבע (או צד שלישי) ישכנענו בנחיצות ההעברה. נטל השכנוע הרובץ על מבקש ההעברה הוא נטל כבד. כדי להרימו, על המבקש לשכנענו כי הקשר שבין בית המשפט שבו בחר התובע להגיש את תביעתו לבין מקום האירוע העומד לדיון ומקום מושבם של בעלי הדין ועדיהם הינו רופף עד כדי מלאכותי. רק במקרה כזה נוכל להשתכנע שהעברת הדיון המבוקשת תקטין במידה משמעותית את מכלול העלויות שבהן נושאים הצדדים, עדיהם ומערכת בתי המשפט.
6.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בידוע הוא, כי על אף שאין בעצם קיומה של תניית שיפוט ייחודית כדי להגביל את כוחו של בית משפט זה לדון בבקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, הרי שיש ליתן לתנייה זו משקל הולם (ראו בש"א 2539/18 טבריזי נ' זלטין (17.4.2018); ובש"א 5648/09 בן דוד נ' יוסף (13.8.2009)). במקרה שלפניי – וזאת מבלי להידרש לשאלה האם תניית שיפוט זו מחייבת את כל בעלי הדין או רק את חלקם – לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון לבית משפט השלום דימונה, לא כל שכן, ברמה המצדיקה סטייה מתניית השיפוט המקומית ומהכלל (הכפוף לחריגים) כי התובע זכאי לכך שתביעתו תתברר בבית משפט מוסמך שבו הוא בחר להגישה (ראו בש״א 5948/18 הנ"ל; ובש"א 3795/15 אלהוזייל נ' אבניאל (8.6.2015) ).
7.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, כ"ד באדר ב התשע"ט (31.3.2019).
ש ו פ ט