פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8302/13 - ב'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים:
תולי לוי ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. חיפה כימיקלים בע"מ
2. כרמל אולפינים בע"מ
3. גדיב תעשיות פטרוכימיות בע"מ
4. דשנים וחומרים כימיים בע"מ
5. גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ
6. בתי זיקוק לנפט בע"מ
7. איגוד ערים איזור חיפה (ביוב)
8. איגוד ערים איזור חיפה (לאיכות הסביבה)
9. מדינת ישראל, נציב המים/ משרד התשתיות
10. מדינת ישראל, המשרד לאיכות הסביבה
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
בהמשך להחלטות שניתנו על ידי בהליך הגיש בא-כוח המבקשים ביום 24.3.2014 רשימה של התובעים (שלושים במספר) אשר למיטב ידיעתו אינם מבקשים להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באמצעותו, ומשכך יש לראות את הבקשה כמוגשת בשם כל התובעים בהליך למעט המנויים באותה רשימה.
2.
בבקשת הארכה האחרונה (מיום 19.2.2014) ציינו המבקשים כי ספק האם לא קנויה להם זכות לערער על פסק הדין במלואו בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההחלטה המשלימה לעניין ההוצאות לידיהם, וכי בהתאם לגישה זו המועד להגשת הערעור יחלוף היום, 26.3.2014. מכל מקום עתרו המבקשים למתן ארכה עד ליום 4.5.2014, על מנת שיהיה באפשרות כל אחד מהם לשקול צעדיו.
3.
המשיבות 9-10 הודיעו כי לגישתן ההחלטה לעניין פסיקת ההוצאות הינה "החלטה אחרת" ועל כן ניתן להשיג עליה אך בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, אך כי אין להן התנגדות שהמועדים להגשת ההליכים הערעוריים על אותה החלטה ועל פסק הדין יוארכו כמבוקש.
המשיב 7 הודיע גם הוא כי אין לו התנגדות למתן הארכה המבוקשת, ואילו המשבים 1-6 מתנגדים לה. המשיבים 1-6 טוענים, בין היתר, כי אין כל קשר בין מועד מתן ההחלטה בסוגית ההוצאות (אשר גם לגישתם היא בבחינת "החלטה אחרת") ובין הארכה המתבקשת להגשת ערעור על פסק הדין אשר ניתן עוד ביום 3.11.2013. לחלופין מבוקש על ידם כי אם תינתן ארכה תינתן זו עד ליום 1.4.2014 בלבד.
3.
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובטיעוני הצדדים מצאתי להיעתר לבקשת הארכה, אם כי לא למלוא התקופה שנתבקשה.
בראשית הדברים יובהר כי בניגוד לעמדת המשיבים 1-6 ו-9-10 ההחלטה מיום 9.2.2014 בדבר פסיקת הוצאות ושכר טרחה אינה מהווה "החלטה אחרת" כי אם "פסק דין משלים" או לחלופין מהווה היא החלטה הנבלעת בפסק הדין העיקרי (ראו החלטת כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 6822/12 משרקי נ' אייזנבך (29.11.2012) (להלן: עניין משרקי ). ויצוין כי ההחלטה אליה הפנו המשיבים (ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס (19.7.2012)) עניינה בסיווגה של החלטה בעניין שומת הוצאות, להבדיל מפסיקת הוצאות (וראו בעניין זה החלטתי מיום 19.3.2014 בע"א 6516/13
שחר נ' איתנית מוצרי בניה בע"מ ).
בעניין משרקי הנ"ל לא הוכרע האם עת ניתנת החלטה נפרדת ומאוחרת בעניין ההוצאות יש למנות את הימים הנתונים להגשת ערעור על פסק הדין העיקרי מיום הינתנו או שמא יש למנותם ממועד מתן ההחלטה בעניין ההוצאות ( שם , פסקה 9). דומני כי גם במקרה דנן אין צורך להכריע בכך שכן אף המבקשים ציינו כי גם אם נימנה את הימים למן מועד מתן ההחלטה לעניין ההוצאות מועד הגשת הערעור חלף היום, 26.3.2014, והתבקשה על ידם ארכה ניכרת מעבר לכך (עד ליום 4.5.2014), כך שבהתאם לשתי החלופות יש לבחון האם יש מקום ליתן למבקשים ארכה להגשת ההליך.
4.
לעניין הארכה המתבקשת יצוין כי בניגוד לעמדת המשיבים 1-6 איני סבורה כי יש לומר שההחלטה לעניין ההוצאות ופסק הדין העיקרי הינן שתי החלטות נפרדות ועל כן המתנתם של המבקשים להחלטה בעניין ההוצאות אין לה ולא כלום עם בקשת הארכה ככל שזו נוגעת לפסק הדין העיקרי. זאת שכן על פי הגיונם של דברים הנתון של סכום ההוצאות בהן חוייבו התובעים הינו שיקול רלבנטי אשר בהחלט עשוי להשפיע על ההחלטה בדבר הגשת ערעור על פסק הדין כולו (ויצוין כי חלק מן התובעים חוייבו בסכומים לא מבוטלים). כמו כן יש ליתן משקל לעובדה שבשום שלב לא התגבש אינטרס הסתמכות של מי מהמשיבים על סופיות פסק הדין, שכן כבר בקשת הארכה הראשונה הוגשה טרם חלוף 45 ימים ממועד מתן פסק הדין העיקרי.
עם זאת לצד אלו יש ליתן משקל לחלוף הזמן ולכך שהיתה למבקשים שהות ללמוד את פסק הדין העיקרי תקופה לא מבוטלת, ועל רקע זה ניתן היה לצפות כי יעשו מאמץ להשלים את הכנת הערעור בתוך פרק הזמן שהיה נתון להם למן מועד מתן ההחלטה בעניין ההוצאות.
לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין מזה ומזה הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שהמועד להגשת ערעור על פסק הדין מיום 3.11.2013 ועל ההחלטה מיום 9.2.2014 מוארך עד ליום 23.4.2014.
דבר הארכה יצוין בפתח הערעור שיוגש והחלטתי תצורף כנספח.
ההחלטה תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשע"ד (26.3.2014).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת