פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
8548/99
בפני:
כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ
המבקשים
:
1.
ישראל שפיגל
2.
חנה (הלנה) מילר
3.
כיומה רצבסקי
4.
יהודה אורטל
5.
מיכאל פרידהנדל
6.
אלכסנדר מילר
7.
אריה שפיגל
8.
לובה שפיגל
נגד
המשיב
:
בנק
לאומי לישראל בע"מ
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה
בשם
המבקשים: עו"ד יואל גולדברג
החלטה
זוהי בקשה להארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף. לטענת העותרים, פסק הדין נרשם במועד הדיון, ביום 9.11.99, בכתב יד והוקרא בפני הנוכחים, אולם לא ניתן להם לצלם העתק ממנו. ביום 17.11.99 הומצא להם פסק הדין המודפס, ומשביקשו להגיש את העתירה ביום 30.11.99 סירבה המזכירות לקבלה בשל חלוף המועד.
תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף התשמ"ד1984- קובעת כי העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, וכי הרשם רשאי להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך. מכאן שהמועד להגשת העתירה נמנה מיום מתן פסק הדין, דהיינו הקראתו באולם, ולא מיום המצאת נוסחו המודפס אל בעלי הדין. (ראו גם זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 874).
הקושי בהשגת פסק הדין המודפס עשוי, בנסיבות מסויימות, להוות טעם מיוחד להארכת המועד, אם לא נבע מרשלנות ואם פעל הדין בשקידה סבירה. (ראו: זוסמן, שם, עמ' 893, 894. אולם בענייננו, המבקשים לא טענו כי עשו ניסיון כלשהו לזרז את קבלת פסק הדין כדי לאפשר הגשת העתירה במועד, וביקשו להגיש את עתירתם, בלא צירוף בקשה להארכת מועד, שלושה עשר יום לאחר שקיבלו את פסק הדין.
זאת ועוד: התצהיר, המבסס תשתית עובדתית לבקשה להארכת המועד לוקה בפגמים חמורים, עד כי ספק אם ניתן להסתמך עליו. בחלקו המודפס של התצהיר מופיע שמה של המבקשת 8, והוא ערוך בלשון נקבה, אולם הוא נושא חתימתו של מבקש 7. כך, חתימת המצהיר אינה תואמת את לשון התצהיר גופו ואף לא את לשון האזהרה שבסופו.
נוכח כל האמור לא ניתן לקבוע כי המבקשים הראו טעם מיוחד להארכת המועד.
אולם הטעם המרכזי לדחיית הבקשה נוגע לסיכויי הבקשה לגופה:
נגד המבקשים הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר. בבית המשפט המחוזי ניתנה להם רשות להתגונן, המותנית בהפקדה. הסכום לא הופקד וניתן נגדם פסק דין. על כך ערערו המבקשים לבית משפט זה.
פסק הדין בערעור (ע"א 1066/97) משתרע על פני עמוד אחד, ואין בו משום חידוש הלכה כלשהי. עיינתי גם בעתירה לדיון נוסף, ואף ממנה לא עולה חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה, או סתירה בינה לבין הלכה קודמת.
נראה, איפוא, על פני הדברים כי הסיכוי שהעתירה לדיון נוסף תתקבל הוא אפסי, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.
הבקשה להארכת מועד נדחית.
המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 800 ש"ח.
ניתנה היום, ו' בשבט תש"ס (13.1.2000).
חגית
מאק-קלמנוביץ
ר
ש מ ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99085480.
V02