פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
652/00
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המ
ערערים
:
1. ישראל שפיגל
2.
חנה (הלנה) מילר
3.
כיומה רצבסקי
4.
יהודה אורטל
5.
מיכאל פרידהנדל
6.
אלכסנדר מילר
7.
אריה שפיגל
8.
לובה שפיגל
נגד
המשיב
:
בנק
לאומי לישראל בע"מ
ערעור
על החלטתו של בית המשפט העליון
בבש"א
8548/99, מיום 13.1.00, שניתנה
על
ידי כבוד הרשמת חגית מאק-קלמנוביץ
בשם
המערערים: עו"ד יואל גולדברג
בשם
המשיב: עו"ד יעקב ריבנוביץ
החלטה
ערעור על החלטת הרשמת (חגית מאק - קלמנוביץ) בבש"א 8548/99 מיום 13.1.99 בה נדחתה בקשת המבקשים להאריך את המועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף.
1.ביום 9.11.99 הוזמנו בעלי הדין לדיון בערעורם. לאחר שמיעת טיעוני הערעור, ניתן פסק דין קצר במעמד בעלי הדין אשר הוקרא בנוכחותם. המבקשים טוענים כי ביקשו לצלם את פסק הדין, אך אב בית הדין אמר להם כי עותק מודפס ממנו יישלח אליהם. ביום 17.11.99 נתקבל פסק הדין המודפס אצל המבקשים. ביום 30.11.99 ביקשו המבקשים להגיש את העתירה לקיום דיון נוסף. העתירה לא נתקבלה במזכירות, משום שחלף המועד להגשתה. לפיכך, הגישו המבקשים לבית משפט זה בקשה להארכת המועד להגשת העתירה.
2.הבקשה להארכת המועד נדחתה. בהחלטה צוין, כי המבקשים לא הראו טעם מיוחד להארכת המועד. הם אף לא טענו, כי עשו נסיון כלשהו לזרז את קבלת פסק הדין. כמו כן, ביקשו להגיש את העתירה מבלי לצרף בקשה להארכת המועד להגשתה. כן צוין בהחלטה, כי בתצהיר המבקשים נפלו פגמים חמורים. אך עיקר ההנמקה נסובה על כך כי הסיכויים שבקשת המבקשים לקיים דיון נוסף תתקבל, קלושים.
3.על החלטה זו הוגש ערעור. בערעורם שבים המבקשים וטוענים כי בנסיבות הענין, בהן נאמר למבקשים כי לא ניתן לצלם את פסק הדין ויש להמתין עד לשליחתו, יש למנות את המועד להגשת העתירה מיום המצאת פסק הדין ולא מיום מתן פסק הדין. כן הם מציינים, כי בהעדר פסק הדין לא ניתן לקיים את הוראת תקנה 3 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד - 1984 ולצרף לעתירה עותק מאושר של פסק הדין. כן הם טוענים, שאין זה מתפקידם לזרז את הליכי שליחת פסק הדין, הפגמים בתצהיר פרוצדוראליים ובבחינת סיכויי העתירה הרשמת חרגה מסמכותה, משום ששיקולים אלו שמורים לשיקולו של נשיא בית המשפט העליון.
4.המשיב מתנגד לקבלת הערעור. לטענתו תיק זה מתנהל לאורך עשר שנים והגיע העת לסיימו. המבקשים, לטענתו, לא הראו כל טעם מיוחד להארכת המועד להגשת העתירה, שכן פסק הדין נשוא העתירה קצר והוקרא במלואו במעמד מתן פסק הדין. כמו כן, המבקשים לא תמכו את בקשתם בתצהיר ערוך כדין.
5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד - 1984 קובעת כי יש להגיש עתירה לקיום דיון נוסף 15 יום מיום מתן פסק הדין. ניתן להאריך מועד זה, אך רק בהתקיים טעם מיוחד. הגם שבנסיבות מסוימות עשוי הטעם שהעלו המבקשים להוות טעם מיוחד, אין זה המקרה דנן. במקרה זה, במועד בו הגיע פסק הדין לידי המבקשים עדיין נותר בידיהם זמן להכין את הערעור. כמו כן, המבקשים לא עשו כל מאמץ להחיש את המועד של קבלת פסק הדין על ידם (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 893-4). יתרה מזאת, במועד הגשת העתירה המבקשים אף לא הגישו כל בקשה להארכת המועד. לא מצאתי גם, בנסיבות העניין, עילה להתערבותנו בשיקול דעתה של כב' הרשמת עת בחנה את סיכויי העתירה. מסיבות אלה, איני מוצא לנכון לקבל את הערעור.
המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"א באדר א' התש"ס
(27.2.2000).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00006520.
A02
/דז/