בש"א 9021/16 בש"א 9021/16

1.

ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי-זיו ברע"א 5227/16-ד' מיום 15.11.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים לעיון חוזר בהחלטת הרשם מיום 30.10.2015 – בגדרה נדחו בקשותיהם לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון, אך עם זאת הופחת תשלום העירבון לסכום של 6,000 ש"ח.

2.

המערערים הגישו בקשות לפטור מלא מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, וזאת ביחס להליך של בקשה מתוקנת לרשות ערעור אותה הגישו לבית משפט זה. ביום 30.10.2016 קבע הרשם ג' לובינסקי זיו כי בקשות הפטור הנ"ל דומה לבקשת הפטור אותה הגישו המשיבים יחד עם בקשת רשות הערעור המקורית, אשר בה הכריע בהחלטתו מיום 4.7.2016. עוד קבע הרשם, כי כפי שציין בהחלטתו מיום זה, גם הבקשות הנ"ל אינן מניחות תשתית עובדתית וראייתית מספקת לעניין מצבים הכלכלי העדכני של המערערים כנדרש לצורך קבלת פטור מאגרה ומעירבון, וכי די בכך על מנת לדחות את בקשותיהם. חרף זאת, בשים לב לכלל נסיבות העניין, החליט הרשם להפחית במידת מה את גובה העירבון שקבע בהחלטתו הקודמת, ולהעמידו, כאמור, על סכום של 6,000 ש"ח.

3.

על החלטה זו הגישו המערערים ביום 13.11.2016 בקשה לעיון חוזר. כן ביקשו המערערים לקבוע כי המשיבים 1, 2, 4 ו-5 הם משיבים פורמאליים. ביום 15.11.2016, לאחר בחינת הבקשה, הרשם קבע כי היא אינה מגלה טעם מבורר לעיון חוזר בהחלטתו. כן ציין הרשם כי בפסק הדין מיום 31.5.2016 – אשר עליו מבקשים המערערים להשיג – נפסקו הוצאות לטובת המשיבים 1, 4 ו-5. על כן, הרשם דחה את בקשות המערערים, וקבע כי עליהם לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון עד ליום 24.11.2016.

4.

מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו טוענים המערערים כי לפי תקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות בתי המשפט (אגרות) )

הם פטורים מתשלום אגרה, וזאת מאחר שההליך שעליו הם מערערים הוא החלטה בעניין אגרה.

בהמשך לכך, המערערים מבקשים לקבוע כי הם פטורים גם מהפקדת עירבון, וזאת מאחר, שלשיטתם, מקום שבו מבקש פטור מאגרה על פי חוק – יש לפטור אותו גם מהפקדת עירבון, להבדיל מלנעול בפניו את שערי בית המשפט על ידי קביעת סכום עירבון שלא יוכל לעמוד בתשלומו. כן מפנים המערערים להחלטת בית המשפט המחוזי בת"א 1916-09 מיום 22.12.2009, בגדרה קיבלה הרשמת א' נחליאלי-חיאט את

בקשתם לפטור מאגרה. בנוסף, המערערים מבקשים לקבוע כי המשיבים 1, 2, 4 ו-5 הינם משיבים פורמאליים בלבד, וזאת מאחר שלדידם הפרקליטות היא הצד הרלבנטי היחיד לעתירתם בתיק זה. מכל הטעמים המפורטים, המערערים סבורים כי יש לקבל את ערעורם ולפטור אותם מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

דיון והכרעה

5.

כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"מ 656/16 אזוב נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז ירושלים , פסקה 5 (16.3.2016); בש"א 7176/15 פלוני נגד פלונית , פסקה 5 (17.11.2015 )) .

לאחר שעיינתי בטענות שהועלו בערעור, ולאחר שקראתי בקפידה את החלטות הרשם השונות, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

6.

במקרה שלפניי, החלטות הרשם מפורטות ומנומקות, ומובהר בהן מדוע בקשת המערערים אינה מצדיקה עיון חוזר, כמו גם מדוע בקשותיהם אינן מצדיקות פטור מאגרה ומעירבון. ראשית, וכפי שהטעים הרשם בהחלטתו מיום 4.7.2016, לא חל בעניינם של המערערים הפטור הסטטוטורי הקבוע בתקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), וזאת הן מאחר שההליך מופנה כנגד החלטה בבקשה לביטול פסק דין, והן מאחר שהמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, באשר למצבם הכלכלי של המערערים, יש לתת את הדעת לכך שהרשם, אף שדחה את הבקשה לפטור מלא מתשלום אגרה ועירבון, הלך כברת דרך לקראת המערערים והפחית את סכום העירבון שעליהם לשלם לכדי סכום של 6,000 ש"ח – שיקול המהווה טעם נוסף נגד התערבות בהחלטתו (ראו: בש"א 8769/16 מזוז נ' אלי יפרח (26.1.2017); בש"א 4578/13 תמרי נ' יגמשס בע"מ (14.7.2013)) . יתרה מכך, החלטת הרשם לדחות את בקשת המערערים לעיון חוזר, וכן לדחות את בקשתם לקבוע כי המשיבים 2-1 ו5-4 הם משיבים פורמאליים מקובלת עליי ולא מצאתי מקום להתערב בה, וסבורני כי המערערים לא הצביעו על נימוקים שיש בהם כדי להצדיק התערבות שכזו. משכך, ונוכח כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

7.

סוף דבר, הערעור נדחה.