בש"א 7176/15 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך בע"א 217/15 (להלן: ההליך העיקרי ) מיום 14.10.2015, במסגרתה נדחתה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטת הרשמת מיום 8.3.2015, אשר בגדרה נדחתה בקשתו לפטור מלא מהפקדת עירבון, והופחת סכום העירבון כך שהועמד על 6,000 ש"ח.

2.

במסגרת ההליך העיקרי – ערעור על החלטה בבקשה לפסלות שופט, אשר ניתנה בתביעת מזונות ומשמורת שהתנהלה בבית המשפט לענייני משפחה (להלן: תיק המזונות ) – המערער הגיש בקשה לפטור מהפקדת עירבון. ביום 8.3.2015, קבעה הרשמת כי חרף מצבו הכלכלי הנטען של המערער, הוא לא הרים את הנטל להוכיח כי אין באפשרותו לגייס את סכום העירבון בעזרת בני משפחתו או מכריו, או באמצעות נטילת הלוואה מהבנק. כמו כן, הרשמת קבעה כי אף סיכויי ההליך העיקרי אינם מצדיקים מתן פטור מהפקדת עירבון. על כן, הרשמת דחתה את הבקשה, אולם נוכח מצבו הכלכלי של המערער החליטה להפחית את סכום העירבון כאמור לעיל (להלן: ההחלטה הראשונה ) . ערעור על החלטה זו נדחה על ידי ביום 3.5.2015 (בש"א 2221/15).

3.

ביום 24.9.2015, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, ובגדרה טען כי אירע שינוי מהותי בנסיבותיו הכלכליות לאחר ההחלטה. שינוי זה התבטא, בין היתר, בכך שניתן פסק דין בתיק המזונות ביום 10.3.2015, במסגרתו הוגדל סכום המזונות אותו עליו לשלם; ובהגשת תביעה נגדו על ידי בנק לאומי במהלך חודש יולי 2015, בגין הלוואות שנטל ולא החזירן. ביום 14.10.2015, דחתה הרשמת את הבקשה לעיון חוזר. הרשמת מצאה כי הבקשה מהווה "מקצה שיפורים" של הבקשה המקורית, וכי בשלב הדיוני בו מצוי ההליך העיקרי – דהיינו, למעלה משמונה חודשים לאחר הגשת הערעור, שישה חודשים לאחר שניתנה ההחלטה הראשונה וכאשר ניתנו למערער מספר ארכות לתשלום העירבון בהן לא עמד – אין מקום לקבל בקשה שכזו. זאת, גם נוכח מהותו של הליך הערעור על החלטה בבקשה לפסלות שופט, אשר על פי טבעו יש לברר אותו במהירות. כמו כן, נקבע כי אין בנסיבות החדשות אותן הציג המערער כדי להצדיק שינוי בסכום העירבון, וזאת, בפרט, נוכח סיכוייו הנחזים של ההליך העיקרי.

1.

מכאן הערעור שלפניי. המערער טוען כי החלטת הרשמת בבקשה לעיון חוזר אינה נותנת משקל ראוי לזכות הערעור הנתונה לו, וחוסמת את דרכו לבירור ערעורו. לשיטתו, קיימת חשיבות רבה בבירור ערעורו, אף לאחר מתן פסק הדין בתיק המזונות, וזאת נוכח העובדה כי השופט אשר נתן את ההחלטה ימשיך לשבת בהליכים עתידיים בין הצדדים, בשל הכלל הנקוט בבתי המשפט לענייני משפחה, לפיו "משפחה אחת, שופט אחד". לגופו של ערעור, המערער סבור כי החלטת הרשמת מתעלמת מהראיות אותן הציג בדבר חובות אשר הצטברו לו לאחר פסק הדין בתיק המזונות – נוכח חיוב המזונות המוגדל שהוטל עליו – וכי הגשת התביעה על ידי הבנק נגדו מהווה ראיה ניצחת להעדר יכולתו לקבל הלוואות נוספות מהבנקים. לבסוף, המערער מפנה להוכחת מצבו הכלכלי הקשה להחלטת הרשם ג' לובינסקי בבקשה לפטור מאגרה ועירבון מיום 6.10.2015 בבע"מ 6150/15 – שהוא ערעור נוסף שלו הנוגע אף הוא לתיק המזונות. בהחלטה זו, צוין כי קיימות אינדיקציות לכך שמצבו הכלכלי אינו מן המשופרים, ועל סמך זאת, ניתן לו פטור מאגרה והופחת סכום העירבון לסך של 750 ש"ח.

2.

דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול דעתה של הרשמת הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013) ; בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012 )). לא מצאתי בהחלטת הרשמת פגם המצדיק התערבות. מההחלטה הראשונה עולה בבירור כי הרשמת שקלה את מצבו הכלכלי הנטען של המערער, איזנה אותו אל מול סיכויי ההליך העיקרי הנחזים והפחיתה משמעותית את סכום העירבון שעליו לשלם נוכח מצבו. אני סבור כי בצדק קבעה הרשמת כי שינוי הנסיבות אשר הוצג על ידי המערער בבקשה לעיון חוזר אינו מצדיק שינוי מהאיזון אשר נערך בהחלטה הראשונה. הבקשה הוגשה למעלה מחצי שנה לאחר מתן ההחלטה, וזאת, חרף העובדה כי הנסיבות החדשות היו ידועות למערער בסמוך לאחריה – שהרי פסק הדין בתיק המזונות ניתן יומיים לאחר החלטתה הראשונה של הרשמת, ובגין החוב לבנק נשלחה לו התראה לפני תביעה כבר בחודש אפריל 2015. המערער לא הציג כל הסבר לעיכוב משמעותי זה בהגשת הבקשה, ובנסיבות אלה, אכן לא היה מקום להיעתר לה.

3.

למעלה מן הצורך, אציין גם כי אין בהחלטה בבע"מ 6150/15 כדי לסייע למערער. כפי שציינתי בעבר, "אין דין בקשת פטור בתיק אחד כדין בקשת פטור בתיק אחר, ואין ללמוד מהחלטה בתיק אחד, במערך נסיבות מסוים, להחלטה בתיק אחר" (בש"א 4274/15 פלונית נ' פלוני , פסקה 14 (22.6.2015); וראו גם בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' מדינת ישראל , פסקה 1 (7.7.2014)). ההחלטה בבע"מ 6150/15 עסקה בבקשה לפטור מאגרה ועירבון , במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בבקשה לפטור מאגרה ועירבון. בהחלטה צוין במפורש, כי זו ניתנת "בשים לב למהות ההליך [...] ולרצון להימנע מ'מעגל שוטה'", על רקע ההליך הייחודי של קביעת סכום אגרה ועירבון בהליך ערעורי על קביעת סכום אגרה ועירבון בערכאה נמוכה יותר. ברי, כי לא ניתן לגזור גזירה שווה מהחלטה זו למקרה שלפניי, נוכח ההבדל המשמעותי בין מהותם של שני ההליכים. משכך, אין בידי לקבל את הערעור.

4.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה. המערער יפקיד את העירבון כאמור בהחלטת הרשמת מיום 8.3.2015, בתוך 7 ימים מיום המצאת פסק דין זה.