רע"א 9097/16 גבריאל הכרמלי נ. מדינת ישראל משרד הביטחון

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' וינוגרד ) בת"א 7057-08-13 שניתנה ביום 20.11.2016.

1.

המבקש הועסק על ידי משרד הביטחון (להלן: המשיב ) לצורך ביצוע עבודות בינוי ושיפוצים, ואולם לאחר שלטענתו המשיב לא שילם לו את מלוא שכרו, הגיש המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי. בכתב התביעה המקורי, אשר הוגש ביום 5.8.2013, טען המבקש כי על המשיב לשלם לו סכום של כ-4,700,000 ש"ח, ואולם לצורכי אגרה הועמדה התביעה על סכום של כ-2,700,000 ש"ח. בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה, ובית המשפט (הרשם ר' שמיע ) קבע כי המבקש יהיה פטור מאגרה בגין 1,500,000 ש"ח מסך התביעה (להלן: החלטת הרשם ).

2.

ואולם בשלב מסוים החליט המבקש להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, וזאת על מנת להעמיד את סכום התביעה על סך 8,300,000 ש"ח. עם הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, עתר המבקש גם לקבלת פטור מתשלום האגרה. בהחלטתו מיום 2.5.2016, דחה בית המשפט המחוזי (השופט ר' וינוגרד ) את בקשתו זו. נקבע כי הבקשה לתיקון כתב התביעה אינה כוללת טענות חדשות המשנות באופן מהותי את תביעתו אשר הייתה מונחת לפני הרשם עת נתן את החלטתו. עוד נקבע, כי הגם שחובותיו של המבקש תפחו מאז, מצבו הכלכלי איננו השיקול היחיד למתן פטור מאגרה, ויש לבחון גם את סיכויי ההליך. במקרה דנן, מששונה סכום התביעה מבלי שחל שינוי של ממש בתשתית העובדתית והמשפטית של התיק, סיכויו של המבקש לזכות בסכום העולה על סכום התביעה המקורית הינם נמוכים. בשולי הדברים הוסיף בית המשפט, כי יש להעניק משקל מסוים גם לעובדה שהמבקש השתמש בערבויות שהושבו לידיו לצרכים אחרים, לרבות סילוק חוב של אביו.

3.

ביום 20.11.2016 הגיש המבקש פעם נוספת בקשה לתיקון כתב התביעה ולפטור מאגרה. באותו יום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, היא מושא הבקשה שלפנַי, ולפיה בקשות אלה "אינן אלא בקשות רשות ערעור במסווה על ההחלטה מיום 2.5.2016", ומשכך היה על המבקש להגישן במועד הקובע לערכאה הערעורית. בית המשפט הוסיף כי הבקשה לפטור מאגרה נדונה זה מכבר והוכרעה, והבקשה הנוכחית היא למעשה בקשה זהה, בצירוף טיעונים באמצעותם מנסה המבקש לשכנע כי בית המשפט שגה בהחלטתו הקודמת. משכך, נדחתה בקשתו זו.

4.

בבקשת רשות הערעור שהגיש לבית משפט זה, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי בקשתו הנוכחית לפטור מאגרה זהה לקודמתה, ודחה אותה ללא נימוק. המבקש טוען כי חל שינוי מהותי בחובותיו אשר גדלו מאז הבקשה הראשונה, וכן מפנה הוא להחלטות שהתקבלו בהליכים משפטיים אחרים, במסגרתן זכה לפטור מאגרה. עוד טוען המבקש כי בקשתו לתיקון כתב התביעה הוגשה בתום לב וסיכוייה גבוהים, נוכח מגמת הפסיקה לקבל בקשות כגון דא. כן נטען, כי בקשתו לא תסב כל נזק דיוני להליך המתנהל וכי מלכתחילה הביע את כוונתו להגיש תביעה בגובה הסכום המבוקש עתה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב, ככלל, בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות על פטור מתשלום אגרה, אלא במקרים בהם התקבלה החלטה בלתי סבירה, או במקרים בהם נפל פגם יסודי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו למשל: רע"א 7659/14 מדינת ישראל-משטרת ישראל נ' רופל , פסקה 5 (11.2.2015)). החלטתו של בית המשפט המחוזי להותיר על כנה את ההחלטה שניתנה על ידו ביום 2.5.2016, הינה החלטה סבירה בנסיבות הענין ולא נפל בה כל פגם. אכן, ככל שביקש המבקש להשיג על הכרעתו של בית המשפט המחוזי מיום 2.5.2016, הייתה פתוחה בפניו הדרך לפנות לערכאה הערעורית. ואולם, משבחר הוא להגיש בקשה נוספת, הזהה במהותה מבחינת הנימוקים והטעמים שהוצגו בה לבקשה הקודמת שהוכרעה על ידי בית המשפט, ומבלי שהוצגו טעמים חדשים שיש בהם כדי לשנות מן ההכרעה, החלטתו של בית המשפט לדחותה הינה החלטה סבירה שאינה מצדיקה התערבות בה.

6.

יתר על כן, בקשת רשות הערעור מבקשת למעשה לתקוף את ההחלטה לדחות את בקשתו של המבקש לפטור מאגרה, שהוגשה בצירוף לבקשתו לתיקון כתב התביעה. כידוע, לערכאה הדיונית, ובכלל זה לרשם, קיים שיקול דעת רחב בהכרעה בבקשות לפטור מתשלום אגרה (ראו למשל: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל , פסקה 13 (21.7.2014); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע

(14.8.2012); בש"א 9021/16 סימון נ' בוקר , פסקה 5 (30.1.2017)). מעבר להבטחת השתתפות חלקית מצד בעל דין בעלות ההליך המשפטי, הדרישה לתשלום אגרת בית משפט מגשימה את התכלית של מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי בדרך של הגשת תביעות סרק; הגשת תביעות לא מבוססות בסכום מופרז; או הגשת תביעות טורדניות. תביעות אלה מסבות נזק לציבור; פוגעות בבעלי הדין שכנגד; וגורמות להקצאה לא נאותה של משאבים ציבוריים על חשבון טיפול בהליכים ראויים. ואולם, מנגד, ניצבת זכות הגישה לערכאות, שהיא כידוע זכות יסוד במערכת המשפט שלנו, ויש להבטיח כי זכות זו של בעל דין לא תיפגע רק משום שהוא נטול אמצעים כספיים. על כן בבואו להכריע בדרישת תשלום אגרת בית משפט, על בית המשפט לאזן בין שני אינטרסים אלה, כך ש"מחד שעריו של בית המשפט לא ינעלו בפניו של בעל דין שאין בידו לשאת בתשלום האגרה. ומאידך מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות חסם בדרכו של בעל דין אל עבר בית המשפט – יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה" (ראו: רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, רו"ח , פסקה 9 (21.9.2010). ראו גם: רע"א 2732/09 שפיר נ' ליסקר , פסקה 5 (14.12.2009); רע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ , פסקאות 8-7 (12.7.2012)). בענייננו, בהחלטתו מיום 2.5.2016 הותיר בית המשפט המחוזי על כנה את החלטת הרשם לפטור את המבקש מאגרה בגין 1,500,000 ש"ח מסך התביעה שהגיש. החלטתו זו הייתה מפורטת ומנומקת כדבעי, והיא ניתנה לאחר בחינת מכלול טענותיו של המבקש ואיזון מתבקש בין קשייו הכלכליים לבין סיכויי התביעה (לאחר תיקונה), אשר נמצאו על ידו כנמוכים למדי. נראה אפוא כי החלטתו של בית המשפט איזנה בין זכותו של המבקש לגישה לערכאות, לבין הצורך להבטיח הגשתה של תביעה ראויה בעלת סיכויים סבירים, ומשכך אין כל מקום להתערב בה.

7.

נוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.