בש"א 9687/07 אחים טופז יהלומים ע'י טופז מירבי נ. בנק הפועלים לישראל בע''

זהו ערעור על החלטת הרשמת ג' לוין מיום 4.11.2007, לפיה נתקבלה בקשת המשיב 2, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: בנק טפחות ) , לסילוק על הסף של הערעור המופנה נגדו ונתקבלה באופן חלקי בקשת המערערים לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

1.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה בעניין גובה האשראי שהעמיד לרשותם המשיב 1, בנק הפועלים בע"מ (להלן: בנק הפועלים ) כנגד משכנתא מדרגה שנייה שנרשמה לטובתו על נכס של המערערים (להלן: הנכס ). בעל המשכנתא הראשונה בנכס הוא בנק טפחות. התובענה הוגשה מלכתחילה כנגד שני המשיבים אך בהחלטה מיום 15.12.2005, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד הרשמת ח' הורוביץ) כי בהסכמת הצדדים תימחק התביעה כנגד בנק טפחות. בהחלטה נוספת מיום 18.12.2005 הבהירה הרשמת כי המערערים הסכימו למחוק את ההליך נגד בנק טפחות בשל הליך מקביל המתנהל בבית המשפט בתל-אביב ובלא לוותר על טענותיהם כלפי בנק טפחות. מכאן ואילך התנהל ההליך בין המערערים לבין בנק הפועלים מבלי שבנק טפחות הגיש כתב הגנה או נטל חלק בדיון. ביום 15.2.2007 הגישו המערערים בקשה דחופה לצרף את בנק טפחות כנתבע נוסף וכן בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד בנק טפחות שיאסור על מכירת הנכס. בהחלטה מיום 16.2.2007 (להלן: ההחלטה מיום 16.2.2007 ) דחה בית משפט קמא (כבוד השופט י' עמית) את שתי הבקשות בקובעו כי התיק מצוי בשלב שלאחר הגשת הסיכומים ואין מקום למתן צווי מניעה כנגד מי שלא היו צד לדיון.

2.

בפסק דינו מיום 26.3.2007 (להלן: פסק הדין )

דחה בית משפט קמא את תביעת המערערים נגד בנק הפועלים בהסתמכו על כתב ויתור שעליו חתמו המערערים ביום 15.7.2004 כחלק מהסכם פריסת חובות לבנק הפועלים ובו הצהירו כי אין להם טענות או תביעות כלפיו. עוד קבע בית המשפט כי לא עלה בידי המערערים להוכיח קיומו של הסכם מפורש או מכללא לפיו התחייב בנק הפועלים להעניק להם אשראי בסך של 1.5 מליון דולר. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערערים לא הוכיחו

שסירובו של בנק הפועלים להעמיד להם אשראי נוסף, היה מנוגד לדרך הבנקאית המקובלת.

3.

המערערים הגישו ערעור הן על פסק הדין והן על ההחלטה מיום 16.2.2007 שלא לשוב ולצרף את בנק טפחות כנתבע. במסגרת הערעור, הגישו המערערים בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. להודעת הערעור צורף גם בנק טפחות כמשיב, וזה הגיש בקשה לסילוק הערעור נגדו על הסף. בהחלטתה מיום 4.11.2007 קיבלה כבוד הרשמת לוין את בקשת בנק טפחות בקובעה כי אין מחלוקת שבנק טפחות נמחק מן התביעה בבית המשפט המחוזי ואף לא צורף כצד להליך בשלב כלשהו בהמשך הדיון. עוד קבעה הרשמת כי החלטת המחיקה שניתנה ביום 15.12.2005 מהווה פסק דין בכל הנוגע לבנק טפחות ובעקבותיה לא הגיש הבנק כתב הגנה ולא נטל כל חלק בדיונים שהתקיימו בפני בית המשפט המחוזי. משכך לא ניתן להפנות את הערעור נגדו. הרשמת הוסיפה וקבעה כי העובדה שהערעור מופנה גם כנגד ההחלטה מיום 16.2.2007 שלא לצרף את בנק טפחות בשלב הסיכומים אין בה כדי לשנות מן המסקנה כי דין הערעור נגד בנק טפחות להימחק על הסף. זאת משום שבנק טפחות לא היה צד לבקשה או לדיון בעניין הצירוף.

4.

בהתייחסה לבקשת המערערים לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון, קבעה הרשמת כי המערערים לא

עמדו בנטל המוטל עליהם לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ומעודכנת בדבר מצבם הכלכלי הנטען במיוחד בהתחשב בנטל המוגבר המוטל עליהם בעניין זה כמי שלא שילמו את ההוצאות שפסק בית משפט קמא. במצב דברים זה, קבעה הרשמת, אין בידה להיעתר לבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, אף מבלי לבחון את סיכויי ההליך. עם זאת, בשים לב למצב הכלכלי הנטען של בעלי הזכויות בתאגידים המערערים ובהתחשב בתשתית החלקית שהוצגה לעניין זה ובכך שהעירבון מיועד להבטיח את הוצאותיו של בנק הפועלים בלבד, הורתה הרשמת על הפחתת סכום האגרה והעמידה אותו על סך של 800 ₪ וכן העמידה את העירבון על סכום מופחת של 10,000 ₪.

5.

על החלטה זו של הרשמת מלינים המערערים. בחנתי את טענות המערערים ולא מצאתי כי יש בהם טעם המצדיק לשנות מן ההחלטה לסלק על הסף את הערעור שהופנה נגד בנק טפחות. החלטת כבוד הרשמת בעניין זה מנומקת ומבוססת היטב על הדין ועל עובדות המקרה הקונקרטי ואין להתערב בה. ההחלטה הנוספת שלא לפטור את המערערים כליל מן האגרה והעירבון אלא להפחיתם בלבד אף היא אינה מצדיקה התערבות. אדרבא, בנסיבות שתוארו חסד עשתה הרשמת עם המערערים בהפחיתה את סכומי האגרה והעירבון כפי שהפחיתה.

אשר על כן, הערעור נדחה.